האהבה של השנים האחרונות לסגנון הישן
החזירה גם את ריבועי הגראני (סבתא)
לעולם העיצוב והאופנה.
היכן היא היצירה שסרגתי לפני עשרות שנים בריבועי כחול לבן טורקיז?
היכן כל מעשי הסריגה האחרים?
כמה אפשר לשמור?
מי חשב אז להנציח, כשכל צילום נדרש להדפסה, סרטי צילום ומצלמה ישנה?
הסריגה היא התרפיה הכי הכי הכי
היא מרגיעה ומאפשרת לשקוע בעולם אחר.
את הריבועים הללו סרגתי מחוטי כותנה
ללא כל הוראות
פשוט מנבכי הזיכרון של פעם.
סרגתי אותם בבית החולים, כשסביבי קשישים בכסאות גלגלים, נכים, מונשמים ואפילו כאלה שפרשו מן העולם...
עולם עצוב שחיפשתי בו מעט נחמה.
חוט ומסרגה עזרו לי למעט רוגע ונשימה עמוקה.
מסרתי אותם בהרבה אהבה
לחברות שתמכו בי בתקופה הקשה.
ועוד.......קצת אחרת
שקיות פלסטיק שגזרתי לרצועות
והפכתי לחוטי סריגה מוזרים.
והנה עוד חבורה עליזה
שמחכה בשקט ושלוה
שאמצא זמן עבורה.
וגם תיק קטן, לילדה קטנה ואהובה
שקיבלה אותו בשמחה רבה.
חבל שלא נותרה תמונה יותר טובה ומחמיאה.
2 ריבועי גראני שחוברו יחדיו בעזרת סרט/ידית ארוכה.
סט אחר שגם הוא עבר דירה....
ונמסר בהרבה אהבה.
"גראני שיק" הוא טרנד חביב
בו השמים הם הגבול...
הריבועים מתחברים ומתחברים
למשטחים גדולים.
לשמיכות וכיסויי מיטה
לאהילים, תיקים ושטיחים.
נסו גם אתם ...ותהנו.
סריגה היא תמיד מקור לרוגע, שלוה והנאה!
