אז מה אם אני שקטה?
זה לא אומר שאני לא מגיחה לחדר עבודה.
מתח של סופשנה......
מקום נהדר להרגע.
אז הנה השלישיה שנולדה היום.
כן, ממש היום.
מה ההעדפה שלכם בין שלושת החמודות הללו?
יום שבת, 16 באפריל 2016
יום שישי, 25 במרץ 2016
מתכונים - תבשיל קינואה וירקות.
אוהבים קינואה? אני עדין מתלבטת בתשובה.
קינואה (שם מדעי: Chenopodium quinoa, ידוע גם ככף אווז הקינואה) הוא מין של כף האווז, צמח בעל פרחים השייך למשפחת הירבוזיים(Amaranthaceae). בעבר שויכה הקינואה למשפחת הסלקיים. לרוב, מיוחסת המילה קינואה לזרעיו של הצמח, המשווקים תחת שם זה כמזון. עליו של צמח הקינואה אכילים אף הם, אך אינם משווקים באותו היקף כזרעיו.
אף על פי שהקינואה משווקת כדגן, לצד זרעי שעורה, חיטה ותירס, היא אינה דגן אמיתי, היות שאינה שייכת למשפחת הדגניים, (בלבול זה השתרש גם לכוסמת, שאף היא משווקת כדגן ואינה נכללת במשפחת הדגניים). הקינואה כונתה דגן עוד בתקופת האינקה, ושימשה כדגן בדרום אמריקה. ויקיפדיה.
מקור הקינואה באזור הרי האנדים שבדרום אמריקה, שם שימשה מקור מזון חשוב מזה כ-6,000 שנה. מקור שמה של הקינואה הוא בשפת הקצ'ואה, והשם המקובל נבע מההגייה הספרדית של השם המקורי קִינְוָּה (kinwa). הקינואה הוא צמח עמיד ביותר ומסוגל לגדול בתנאי סביבה קשים, ולכן מסוגל לגדול בקלות גם בהרי האנדים עד גובה של 4,000 מטרים מעל פני הים.
צמח הקינואה היה קדוש לבני האינקה, והם כינו אותו "אם הדגן" (Chisaya mama), ובאופן מסורתי היה קיסר האימפריה זורע את הזרעים הראשונים כל שנה. צמח הקינואה שימש כמנחה בפולחן אלי האינקה.
לאחר כיבוש דרום אמריקה על ידי הספרדים (קונקיסטאדור), נאסר על בני האינקה לגדל את צמח הקינואה עקב מעמדו המקודש, והוא נתפס על ידי הספרדים כצמח מספוא לבהמות. כיום, המדינות המובילות בייצור קינואה הן פרו ובוליביה.
לזרעי הקינואה ערך תזונתי גבוה מאוד. בניגוד לחיטה (אשר דלה בחומצת האמינו ליזין) הקינואה עשירה בכל חומצות האמינו החיוניות, מה שמקנה לה איכותחלבון גבוהה ביותר. הקינואה עשירה בסיבים תזונתיים, זרחן, ברזל ומגנזיום. במצבו הטבעי זרע הקינואה מכוסה בציפוי ספונינים, חומרים רעילים ובעלי טעם מר, אך הקינואה נמכרת לרוב בצורתה המעובדת שבה שכבת הספונינים מוסרת. עלי הקינואה מכילים כמות קטנה של חומר רעיל בשם חומצה אוקסלית (אשר נמצאת גם בצמחי משפחת הסלקיים כגון תרד וסלק, ובבני משפחת הירבוזיים כגון כף אווז האשפות) שעלול להיקשר לסידן ולברזל שבמזון ולמנוע את ספיגתם(ראה עוד על ספיגת סידן וברזל). הקינואה איננה מכילה גלוטן, ועל כן מהווה תחליף דגן טוב עבור חולי צליאק. מתוך הויקיפדיה.
מתכון ואופן ההכנה.
2 כוסות קינואה שיטפו היטב והשרו במים צלולים למשך שעה. סננו. והניחו בצד.
2 בצלים קצצו לקוביות קטנות והשחימו בכף-שתיים שמן.
3-4 שיני שום קצוצות להוסיף לבצל ולהשחים מעט.
3-4 גזרים קלופים ומרוסקים על פומפיה עבה להוסיף לסיר ולהשחים עם הבצל
4-5 פטריות שמפיניון חתוכות לקוביות להוסיף לירקות.
חצי כוס גרגירי תירס קפואים להוסיף. וכן את הקינואה. לערבב היטב בעזרת כף עץ.
להוסיף - כפית כמון, כפית כורכום, כפית קארי, חצי כפית פפריקה, שליש כפית פלפל שחור, חצי כפית קינמון, כפית מלח (לפי הטעם למי שדרוש יותר).
לכסות במי ברז ולבשל על אש קטנה. להוסיף פטרוזיליה קצוצה. לבשל עד לאידוי מוחלט של המים.
בתיאבון!!!
כדורי שוקולד עשירים.
פורסם ב-25 במרץ 2016, 18:13 במדור מתכונים
המצרכים ואופן ההכנה לאוהבי שוקולד.
עוגת בראוניז או עוגת שוקולד.
לטחון במעבד מזון לפירורים.
להוסיף כוס אגוזי מלך.
8-10 ביסקויטים (פתי בר).
בסיר להרתיח 4 כפות סוכר + 4 כפות קקאו + 4 כפות מים. להמיס היטב .
להסיר מהאש ולהוסיף 4 כפות חמאה. להמיס היטב.
להוסיף כף תמצית וניל.
כף יין מתוק.
להוסיף את רוטב השוקולד למעבד המזון. לערבב היטב. אם העיסה יבשה להוסיף מים עם כף , טיפין טיפין.
להכין כדורים.
לשמור בקופסא סגורה במקרר.
להגיש בתוך מנג'טים של נייר מעוטר.
בתיאבון!
יום רביעי, 2 במרץ 2016
מקלות גבינה ושום.
בוקר של אפיה.
כי המטבח עבורי הוא עוד חדר יצירה בבית.
המצרכים הדרושים
2 כוסות קמח מלא
כפית וחצי אבקת אפיה
כפית מלח
חצי מיכל שמנת + 6 כפות גבינה לבנה 5 %
4 כפות שמן
4 כפיות אבקת שום גרוס דק יבש
לערבב כל החומרים במעבד מזון לבצק נעים ורך.
לחלק ל-3 חלקים.
כל חלק לרדד בעזרת מערוך על גבי נייר אפיה. לחתוך לרצועות ולהכניס לתנור ע"ג תבנית מתאימה.
לאפות על 140 מעלות, להוריד ל-100 מעלות עד אשר מתייבש.
זהירות......ממכר!
יום ראשון, 7 בפברואר 2016
קפסולות הקפה ! זבל = זהב.
לאחרונה תיעדתי כאן את הרומן החדש שאני מנהלת עם קפסולות הקפה.
http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?r=1&EntryId=6794778
מיחזור תמיד אהבתי והוא מעסיק אותי כל העת.
מאמינה עם הנסיונות והסקרנות לגלות עוד ועוד
יש תוצאות מפתיעות.
איזה כיף לגלות עולמות חדשים ומפתיעים!
מיחזור אריזות וקופסאות.
אחת האהבות הגדולות שלי בתחום היצירה היא המיחזור!
בעבר הכנתי ומיחזרתי קופסאות להגשת מתנות כמו אלבומים, צעיפים, בובות לתינוקות!.
מאז......עשיתי זאת שוב ושוב.
הקופסא האחרונה ששודרגה מקופסא ממוחזרת.
יום שבת, 6 בפברואר 2016
פאי חומוס.
מה יהיה עם הראש שלי שמשתולל כל פעם מחדש
ודוחף את הידיים לנסות.?
תמיד אומרת לעצמי..."מה כבר יכול להיות?"
אני חוזרת ואומרת...המטבח הוא ללא ספק חדר היצירה העיקרי בבית.
והפעם....
פאי חומוס.
איך עלה הרעיון?
זכרונות, נוסטלגיה...
פעם לפני שנים רבות הוזמנתי למסיבת לידת התאומים של נאוה סמל הסופרת הידועה והמרגשת ונועם סמל מנכ"ל הקאמרי.
זה היה מזמן....בניו יורק הרחוקה.
עבדתי בסמוך לנועם בקונסוליה הישראלית שם.
במסיבה טעמתי לראשונה סמבוסק. לא הכרתי את הטעם החדש הזה. חברים עזרו לי לפענח.
דברים אינם קורים סתם. ממש לא.
השבוע ראיתי בפייס את נאוה ובנה המוכשר אייר. טעם הסמבוסק צץ ועלה.
זה הביא ליצירה הבאה....
הבצק!
כוס קמח מלא
כוס סולת
חצי כוס קמח לבן
3/4 כפית מלח
2/3 כוס שמן (חד פעמית שקופה של מים )
3/4 כוס מים
לעבד היטב במעבד מזון . לעטוף ולהכניס לשעה מנוחה במקרר.
המילוי
2 כוסות חומוס מבושל ורך
2 בצלים גדולים במיוחד מושחמים בקוביות.
2 שיני שום מרוסקות.
מלח. פלפל. כמון.,לעבד הכל עד ליצירת עיסה.
(איני אוהבת לתת כמויות בתבלינים כי הכל טעם אישי והרגלי אכילה).
אופן ההכנה.
לרדד עלה ולהניח ע"ג תבנית משומנת ומקומחת.
להניח המילוי ולהדק היטב.
לגלגל רצועות ולקשט שתי וערב.
מסקנות.
הבצק טעים ופריך. בעת החיתוך הרצועות מתפרקות.
לפעם הבאה למרות העיצוב והיופי אנסה דרך אחרת. אולי כיסוי כל השכבה העליונה בתוספת חריצים.
מבטיחה לעדכן בהמשך הנסיונות בחדר היצירה המטבחי שלי.
יום שלישי, 2 בפברואר 2016
אישפוז = סיוט = פוסט טראומה!!!
כולנו יצאנו מזועזעים מתוכנית הטלביזיה אמש של אמנון לוי "הפנים האמיתיות של ביה"ח".
גם אני.!!!
http://10tv.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1172522
בדיוק שנה חלפה מאותו סיוט שעברתי
שתיעדתי.
http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=5142501
אמש הבנתי שיכולתי להיות בקלות אחת מתוך 4.000-6.000 מתים בשנה בבתי החולים.
התמונות שבו אלי.
תחושת הבדידות במיטה הקרה, צפיפות נוראה של כמעט נגיעה בין מיטה למיטה,
אפופת ריחות קיא באויר, אוכל שהובא ע"י אורחים הגודשים את החדר כאילו היינו עוד פארק ביערות הכרמל , חסר רק המנגל....
הדיבור בקול רם, חוסר הכבוד לחולה. האחיות המדברות בקולי קולות בעת החלפת משמרות ועוד...
מי מהחולים מגיע לאישפוז שמח וטוב לב? מי?
באנו למצוא מזור, עזרה, לחוש בטחון, הגנה, לחפש אוזן קשבת, לקבל הסבר, להבין את הגוף שלנו. כן הוא שלנו!!!
איני מוצאת לעצמי מרגוע מאז השידור.
הוא נגע בפצעיי, חשף אותם שוב לקור ולכאב.
עורר עוד שאלות על כל אלה שכבר היו.
גיליתי שם, במחלקה הפנימית, שאולי יש לי OCD שלא היה לי מעולם.
שוב ושוב קמתי מהמיטה כדי לשטוף את ידי. היתה לי דחיה מלגעת במגירה, בדופן המיטה
כשראיתי את כח העזר מנקה כלאחר יד.
פניתי, בעדינות, כי רק כך יודעת!!!
ביקשתי.
חטאתי את ידי בנוזל החיטוי הכחול עד כי עורי יבש.
התקלחתי והחלפתי בגדים שוב ושוב.
התחושה היתה קשה.
איך אני בורחת מכאן? חשבתי לעצמי!
כמו אסיר המתכנן בריחתו מן הכלא.
את הלילה בו הקיאה שכנתי על הרצפה, בשטח הצר המפריד בין מיטותינו לא אשכח לעולם.
היא הקיאה משך ימים - כי זה היה שורש הבעיה איתה הגיעה לאישפוז.
ביקשתי בדחילו, את האחות לדאוג להרחקת המפגע התברואתי הזה. הייתי מחוברת לצינורות. לא היה לי לאן לברוח.
זכיתי לתגובה "זה לא תפקיד של אחות לעשות זאת, יש כח עזר".
בהינף יד הטילה סדין על הקיא ויצאה.
נותרתי המומה.!!!
חיכיתי וכלום לא קרה. איש לא הגיע בשל שעת הלילה המאוחרת.
ניתקתי המוניטור על דעת עצמי, לקחתי כסא והתיישבתי מול "דוכן" האחיות.
בפתח חדרי.
את מבטיהן העוינים של האחיות לא אשכח. הן לא אהבו את נוכחותה של הזרה הזו המפריעה לשיחת החולין שב"היכל".
שוב ושוב ניסו לשלוח אותי חזרה למיטתי.
חשבתי לעצמי "האם מישהי מכן היתה יכולה לשכב בתוך קיא של אחר?"
האם זה אנושי? אך הס מלאמור זאת בקול.
האם המקצוע הופך אותן לאדישות? ואני לתומי חשבתי שכל אחד מאיתנו בוחר לעסוק במה שהוא מאמין,
אוהב, יכול לתרום, רכש ידע מתאים!
איך קורה שבמקום העבודה שלי אני כה מוערכת, משפיעה, בעלת דעה, משכילה, נבונה
וכאן אני הופכת ל"אשה בפיג'מה, עוד אחת ברשימה".
בית חולים אוניברסיטאי - כך הוא מוגדר.
הם מציפים את המחלקה הצעירים הללו וכבר ממדרים את עצמם מגיל צעיר כל כך
בטרם רכשו את התואר עד תומו.
כבר אז הם הופכים קשים להשגה.
המתמחה שדיבר איתך היום, מחר כבר מפנה ראשו בטענה שהוא אחראי על חדר אחר.
אין אבא אחד. יש תחושה של רכבת, עולים ויורדים בקרונות.
בדידות נוראה.
בביקור הרופאים לא מדברים איתך. מדברים עליך.
כי מה אתה מבין? יש לך רק תארים בפסיכולוגיה, קרימינולוגיה, יעוץ, לימודי תרפיה.
מי אתה?
בפיג'מה כולנו אנלפבתים. לא מסוגלים לקבל הסבר לגבי הגוף שלנו.
איש לא חייב לנו מאומה.
ואם אתה לא דובר ערבית או רוסית, ואתה רק צבר בן המקום - מיום לידתך,
אזי אתה נחות שבעתיים בארץ מולדתך!
איזו ברת מזל אני, שזכיתי בחתן רופא.
כמה עצוב שהוא בדיוק מעבר לים.
איזו ברת מזל אני ...שיש סלולרי. - תקשורת עם העולם החיצון...
שיש לי הסברים ממנו, תמיכה ממנו ומילות עידוד רק ממנו.
איזה מזל שעל פי תמיכתו קמתי יום אחד מתוך מחלקת הבידוד הנוראית
(כשרק אני היחידה שקמה שם מהמיטה, אז מדוע צריך חדר רחצה פנוי? אפשר לאחסן בו כסאות ועוד...).
לבשתי בגדי חולין וביקשתי לצאת משם
לפני שאתדרדר עוד יותר
וביקשתי לעזוב וללכת הביתה.
לחזור אל רופא המשפחה שלי, לשוב לשפיות בהדרגה
אחרי כל הסיוט הנורא .
חציתי את הכביש עם תיק קטן בידי,
הוצאתי את המצלמה וצילמתי את בית החולים מבחוץ.
כן, הפעם מבחוץ.....מתרחקת ממנו במהירות !!!
חלשה אחרי שבועיים וחצי של אישפוז
עליתי בכוחות אחרונים על מדרגות האוטובוס
ונעלמתי .....
נשמתי את אויר חיפה המזוהם לתוך ראותיי
אבל לפחות היה זה אויר של חופש!
מהרשת.
ניסיתי לשכוח!!!.
אמש שוב הכל צף ועלה.
הייתי אחת מהסטטיסטיקה הנוראה.
גם אני נדבקתי בחיידק בביה"ח.
היום כבר הכל נראה אחרת.
שוב כואבת ה"צלקת"....
זו שבלב היא שוכנת.
"זו לא את.......זה אנחנו!!!"
החיידקים הם כאן משלנו...
כך אמרו לי הרופאים...
שם בבית החולים!!!
למול דמעותי... והעלבון שנחת עלי.
הירשם ל-
רשומות (Atom)
-
גיליתי אותה ברשת באקראי. אלה הרגעים שגורמים לי אושר. שמצדיקים את העובדה שהתעקשתי להתחבר לרשתות ולא לוותר לעצמי. שעמדתי מול שאלות הסביבה ...
