יום ראשון, 5 באפריל 2020

לכל איש יש שם שנתנו לו אביו ואימו



ג'וזף פוגש את אסנת (אסנת זורק את האלילים מהמגדל)) - מוזיאון Bode- Berlin.jpg


ג'וזף פוגש את אסנת 1490-1500
By Yair Haklai - Own work, CC BY-SA 4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=81096198


לכל איש יש שם



לחן: חנן יובל



לכל איש יש שם
שנתן לו אלוהים
ונתנו לו אביו ואימו

לכל איש יש שם
שנתנו לו קומתו ואופן חיוכו
ונתן לו האריג

לכל איש יש שם
שנתנו לו ההרים
ונתנו לו כתליו

לכל איש יש שם
שנתנו לו המזלות
ונתנו לו שכניו

לכל איש יש שם
שנתנו לו חטאיו
ונתנה לו כמיהתו

לכל איש יש שם
שנתנו לו שונאיו
ונתנה לו אהבתו

לכל איש יש שם
שנתנו לו חגיו
ונתנה לו מלאכתו

לכל איש יש שם
שנתנו לו תקופות השנה
ונתן לו עיוורונו

לכל איש יש שם
שנתן לו אלוהים
ונתנו לו אביו ואימו

לכל איש יש שם
שנתן לו הים
ונתן לו מותו.
השיר המתנגן באזני, שלח אותי שוב למקורות, לחקור את מקורות השם שניתן לי ע"י הורי
פעם פעם...
אי שם בבית היולדות בחדרה שם נולדתי.
כבת של אמא מורה, מה הפלא שיצאה לחפש לי שם במחוזות התנ"ך.?
שם שהיה הכי דומה לשמה של סבתי ׁ(אימו של אבי) שנספתה בשואה.
במהלך ילדותי לא היו בסביבתי "אסנתיות" נוספות.
את האסנת הראשונה פגשתי בהגיעי לצבא, לטירונות.
היינו באותו חדר.
המכ"ית שהיתה מקישה על דלתנו בבוקר היתה קוראת "אסנתיות לקום".
קולה מהדהד באוזניי למרות השנים הרבות שחלפו מאז.
פעם נוספת שפגשתי באסנת נוספת היתה בעת עבודתי בפנימייה...
אני כיועצת, היא כעובדת סוציאלית.

אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן הייתה אשת יוסף שניתנה לו על ידי פרעה, וילדה את ילדיו מנשה ואפרים במצרים. במדרשי חז"ל[1] מובא שילדה את מנשה ואפרים בחודשים אדר ואייר. ספר בראשית אינו מוסר כמעט מידע על אודותיה, אך בספר יוסף ואסנת שבספרים החיצוניים היא הדמות הראשית.


בראשית פרק מא פסוק מה
וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם:

בראשית פרק מא
(נ) וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן:(נא) וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי:(נב) וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי:

בראשית פרק מו(ח) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה יַעֲקֹב וּבָנָיו בְּכֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן:
(יט) בְּנֵי רָחֵל אֵשֶׁת יַעֲקֹב יוֹסֵף וּבִנְיָמִן:(כ) וַיִּוָּלֵד לְיוֹסֵף בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם:(כא) וּבְנֵי בִנְיָמִן בֶּלַע וָבֶכֶר וְאַשְׁבֵּל גֵּרָא וְנַעֲמָן אֵחִי וָרֹאשׁ מֻפִּים וְחֻפִּים וָאָרְדְּ:(כב) אֵלֶּה בְּנֵי רָחֵל אֲשֶׁר יֻלַּד לְיַעֲקֹב כָּל נֶפֶשׁ אַרְבָּעָה עָשָׂר:

זוכרת בסביבתי חברות שלא אהבו את שמן, שרצו להחליפו באחר.
שכעסו על הוריהם על הבחירה.
אני אהבתי את שמי, עד אשר המרתי את מקום מגורי לניו יורק הרחוקה.
במקום עבודתי במוסד פסיכיאטרי ידוע, התמודדתי לראשונה עם עיוותי השם שלאמריקאים היה קשה לבטאו.
מצאתי עצמי מסבירה, משמיעה שוב את שמי האמיתי
אך נתקלתי בקושי יומיומי.
כמו כל אחד מאיתנו, גם לי היו שמות חיבה בקרב משפחתי ובעיקר ניסיונות לקצר את השם לקליט יותר.

אכן..........לכל איש יש שם.


אמנות ויצירה כתרפיה לנשמה.: זיכרונות ילדות ומציאות עכשווית

אמנות ויצירה כתרפיה לנשמה.: זיכרונות ילדות ומציאות עכשווית: פעם פעם בילדותי הרחובותית, אי שם בין פרדסים מדיפי ריח בשמים, חיפה נחשבה רחוקה. כאילו שוכנת בארץ אחרת. לא מוכרת. הכרמל נרא...

יום חמישי, 2 באפריל 2020

חוטמית זיפנית - זכרונות מבית אבא



4
הוספת כיתוב


מי חשב שפרח יעורר בי התרגשות וגעגועים לאבא שעזב אותנו לפני 25 שנה.?
גרנו בבית שהגישה אליו היתה באמצעות שביל, שלוש מדרגות ומשטח הנתמך על ידי עמודים שתמכו בבית דירות של 7 דיירים.
הגינה תמיד היתה מטופחת, עם צמחיית צל האמורה לשרוד בתנאים אלה.
הבית היה ברחובות, בסמוך למכון וייצמן למדע.
הורי שהיו אנשים אסטטיים בלבושם, בביתם והכניסה לבית היתה חשובה להם במיוחד, דאגו לטיפוחה של הגינה, הרימו כל פיסת נייר, או ענף שסיים את חייו ויבש.
אבא, אמא ושתי בנות. משפחה קטנה ומלוכדת.
בבית הקודם בן 4 דירות, אבי טיפח את הגינה המשותפת כי איש לא שם דעתו אליה. צמחו אצלנו תותים, בצל ירוק, גזרים וירקות, ממש משק אוטארקי קטן.
הגינה בבית החדש כבר היתה בעלת אופי אחר לחלוטין. הגינה היתה בקומת עמודים.
באחד מטיולי בטבע שלנו, נתקלנו בחוטמית הזיפנית היפיפיה והמרשימה בגובהה. איך אפשר להתעלם ממנה? היא זועקת "אני פה, תתייחסו אלי"
חלק מפרחיה יבשו ואבא אסף זרעים והעביר אותם לגינת הבית.
לימים משני צידי הכניסה פרחו להם בנוכחות מרשימה וורודה.
והיום..........ובמהלך השנים שחלפו, כל מיפגש עם היופי הזה........מעורר בי זכרונות וגעגועים לאבא. אבא שכל כך חסר לי.

וטיול ברחבי הויקיפדיה, מפגיש אותי עם המידע הבא.....לחוטמית פריחה בצבע ורוד, וגובה של 1.0 עד 2.0 מטר. שמה נובע מהבליטה באמצע הפרי המזכירה חוטם ומקורו בשם בערביתח'טימה. בעברית מכונה גם "ורד הקציר" או "ורד הקוצרים".
הגבעול ארוך ואינו מסתעף, מכוסה שערות קשות וזיפניות ומכאן התואר זיפנית. הפרחים יוצאים מבין העלים ונישאים על עוקץ קצר. הגביע בן חמש אונות, חמשת עלי הכותרת הורודים דמויי משולש הפוך מפורצים בראשם ואורכם כחמישה סנטימטר בבסיס. הפרח פתוח ובמרכז צלקת, עמוד עלי מוקף בצינור האבקנים. לצמח עלי שחלה רבים.
ברפואה העממית יש המשתמשים בנוזל של צמח החוטמית לריפוי פצעיםכוויותשיעול ודלקות. את הניצנים של הפרחים אפשר לאכול כשהם מבושלים או כשהם חיים. ניצני הפרחים של החוטמית נחשבים תרופה למחלות בדרכי הנשימה.

החוטמית הזיפנית בישראל נפוצה בחבל הים תיכוני, בגליל, בכרמל, ביהודה ובשומרון במקומות שכמות הגשם בהם מגיעה ל-400 מילימטר לפחות. החלק מעל הקרקע של צמח החוטמית מת ומתייבש בקיץ. בחורף מתפתחת שושנת עלים ומתוכה עולה עמוד פריחה זקוף. הפרחים הוורודים רבים וגדולים מאוד, בגליל ובכרמל הפרחים כהים יותר ובגלבוע ובשומרון הם בהירים יותר. הצמח כולו שעיר וזיפני. הפריחה מתרחשת מחודש אפריל עד חודש יוני.

בשל יופיו והדרו, נשתלו פרחי חוטמית רבים לאורך כבישים מהירים בישראל ובמיוחד לאורך כביש 6, בו הן פורחות בשיא האביב (בעיקר בחודש אפריל ותחילת מאי). כמו כן נשתלו פרחים רבים מסוג זה בירושלים.

יום רביעי, 1 באפריל 2020

מיהם הינשופים שחדרו לעולמם של ילדים?

מביטה לתוך קופסת בובות הלבד שיצרתי ושומרת אותם באהבה. ינשופים ועוד ינשופים. מן תקופה כזו של יצירה.

רבות חשבתי על כך , מה גורם לנו ליצור ינשופים? הם נחשבים עופות דורסים. הם לא ידידותיים. אנחנו לא מרבים לראות אותם בחיי היום יום שלנו.
באחד מהלילות הלבנים...כן הם קורים מדי פעם.....שמעתי קול לא מוכר בממלכת הלילה. סיור בחלונות הבית בחסות החשיכה הוביל אותי לגג הסמוך, שם ראיתי צללית כהה של בע"ח שמניע ראשו ומשמיע קולות לתוך האפילה. נותרתי שם ללא מילים. לא זזה. המומה. זה היה הינשוף הראשון שראיתי ב-LIVE
בקופסת היצירה שלי נחו כבר אז ינשופים רבים בשלל צבעים. רבים מהם כבר נטשו את הקופסא ועברו לבתים אחרים. לילדים קטנים המחבקים אותם בלילות.
הינשוף האחרון עבר לאחרונה למתוק בן 3 להולדת אחותו הקטנה שהצטרפה למשפחה. לא היה לי קל להיפרד ממנו. אבל...תמיד נותרות התמונות המנחמות למזכרת.
אני במהלך חיי אוהבת לחקור. לדעת יותר. להבין.
יצאתי לקרוא יותר על הינשופים. לנסות להבין איך חדרו לעולם הילדים. הם לא חתלתול מתפנק ומחכה לליטוף, הם לא כלבלב נאמן, לא אפרוח צהבהב. מה קורה לנו? מי הם הינשופים שחדרו לעולם הילדים? מי?
הקריאה מעוררת בי עוד שאלות ותהיות...מדוע אנחנו אוהבים ינשופים? בובות, כרטיסי ברכה, איורים בספרים.
אין לי תשובה. נותרתי עם שאלות והן רבות.
הולכת להתמודד עם יצירת ינשוף חדש מלבד. אנבור שוב בשקית הלבד שלי, אצייר, אגזור, אתכנן, אקשט ואתפור. נראה איך הוא יראה הפעם הינשוף שלי.

טיול בויקיפדיה הפגיש אותי עם המידע הבא...."גודל הינשופים הוא כגודל תרנגולת צעירה, אך בגלל נוצותיהם הם נראים גדולים יותר מגודלם הממשי; צבעם של הינשופים - חום מנומר; הכנפיים והזנב שלהם מחוספסים. רגליהם של הינשופים חזקות מאוד, קצרות ומכוסות בנוצות. מלבד זאת, כל רגל של הינשוף מצוידת בטפרים חדים, כאשר שתי אצבעות של הרגל פונות קדימה, והשתיים האחרות פונות אחורה. ראשו של הינשוף גדול ורחב, ועיניו נמצאות בחלק הקדמי של הראש (כמו אצל בני האדם. אך אצל עופות אחרים מסוגו, עיניים בחלק הקדמי הן תכונה נדירה), כאשר הן בולטות קדימה, ועל ידי כך מקנות לינשוף יכולת ראייה סטריאוסקופית. ככל דורסי הלילה, פרצוף-השמע משמש לקליטת צלילים וניתובם לפתחי האוזניים. צווארו של הינשוף ארוך וגמיש, דבר שמקנה לו יכולת לסובב את ראשו בזווית של עד 270 מעלות, אף יותר מחצי סיבוב ימינה ושמאלה.
הינשוף פעיל רק בלילה וצד את טרפו בצורה הבאה: הוא עף בשקט מוחלט בחושך ואז הוא מתנפל על הטרף, הורג אותו בעזרת טפריו וקורע ממנו חתיכות בעזרת מקורו המאונקל. הינשופים מבחינים בטרף בעזרת עיניהם החדות המותאמות לראייה בלילה, ובעזרת חוש שמיעתם המחודד. לאחר סיום עיכול הטרף, הינשוף מקיא את החלקים (צנפה) שאינם יכולים להתעכל בגופו, כגון: נוצותעצמות ושערות. מזונם העיקרי של הינשופים הוא: עופות קטנים מהם, מכרסמיםזוחליםחרקים ודגים.
הינשופים חיים בזוגות, והם מחלקים את התפקידים ביניהם. הנקבה מטילה ביצים, ודוגרת עליהם. הזכר מביא מזון לגוזלים, עד שהם לומדים לעוף, ומסוגלים להזין את עצמם לבד. הינשופים אינם בונים קנים, אלא גרים במקומות נטושים וחשוכים כמו: גזעים חלולים של עצים, כוכים, סלעים, או קנים נטושים של ציפורים אחרות. הם מטילים בין 2 ל־9 ביצים לבנות (לעיתים נדירות מאוד גודל התטולה הוא 12 ביצים). הגוזלים יוצאים מהביצה עיוורים, ומכוסים בפלומה דקה.

שמו של הינשוף נגזר מהמילה "נשף", שפירושה "לילה", ואולי גם בגלל קולות הנשיפה שהינשוף משמיע.

הינשוף מוכר בתור סימן לעתידות, אך גם למעשי כשפים ובשורות רעות, וזאת משום העיניים שלו שנראות כאנושיות והקולות שהוא משמיע. ביוון העתיקה, ובעיקר באתונה, הינשוף היה בעל החיים אשר שוייך לאלת החכמה - אתנה, ומסיבה זו נעשה לסמל המדע, ואף סמלם של מטבעות אתונה, בהם הוא מופיע בדרך כלל.
בתלמוד (ברכות, נז:) מובא שהינשוף הוא אחד מהעופות שלא יפה לחלום ונקרא שם בשם קפופא.
במקרא, הינשוף נזכר כאחד מהעופות הטמאים (בספר ויקרא), וכעוף חרבות (בספר ישעיה).

יום שלישי, 26 בפברואר 2019

אשה זרה

אשה זרה!

היא עלתה לאוטובוס העמוס נוסעים. אוטובוס כפול העושה דרכו מהדרום לתל אביב. המושבים כולם תפוסים.
היא נכנסת ומפלסת דרכה, שונה כל כך, אחרת.  מנסה לתמוך עצמה לבל תמעד.
צפורניה שחורות משחור, ראשה עטוף בכובע צמר ועליו הכובע של המעיל המזוהם.
בחוץ יום חם. לבושה אינו תואם במאומה את הסובב.
שכבות של בגדים זה מעל זה. תיק מזוהם עוד יותר ...מבד שלא ראה כביסה שנים.
מחזירה אותי למראות ההומלסים של ניו יורק........השוכבים כל אחד על ספסל משלו,
טובעים בערמות סחבות, שאריות אוכל, קופסאות ריקות ואוסף מפחי האשפה הסמוכים.
זיכרונות חיי בעיר הגדולה, פגישה בפעם הראשונה עם העוני, השונות, הזוהמה הלא מוכרת.
מבטה ננעץ באשה מדושנת, מאופרת היטב, שיערה בלונדיני. יושבת בסמוך לבעלה. היא מביטה בה וממלמלת בשפתיה.
נראית כועסת. אפילו מאיימת.
מי את אשה? מאין את באה ולאן את נוסעת?
מביטה בך בזהירות, לא ליצור איתך קשר עין. לא להביך אותך.
את מעוררת בי מחשבות, חמלה, שאלות.
מגלה טבעות זהב על אצבעותיך המזוהמות
נעלים חדשות על רגליך הרזות.
כל כך הרבה ניגודים באשה צנומה אחת.
מי בטוב ליבו נתן לך את אלה?
היכן את מניחה ראשך בלילה?
האם את בדרכך לקבץ נדבות?
שמיכה מגולגלת בידיך וגם היא שחורה משחור.
המושב מולי מתפנה ואת מתיישבת.
הנהג עוצר עצירת פתאום מהירה וחדה
ואני "עפה" לכיוונך.
את עוצרת אותי בידיך השחורות ואומרת לי
"הכל בסדר אהובה...הכל בסדר".
קולך נשמע לראשונה.
עדין ורך.
אני מהרהרת בך כבר שבועות מספר מהיום בו נפגשו מבטינו.
לו רק הייתי פוגשת בך שוב הייתי רוצה לאפשר לך לרחוץ את גופך במים חמים וסבון מריח.
לתת לך מבגדיי שבארון
לחמם את גופך במעיל חם של חורף
מושכת את צפורנייך בלק כדי שתרגישי טוב עם עצמך.
נותנת לך אחד מהכובעים והצעיפים שסרגתי.
איפה את אשה צנומה עם המבט החודרני?
היכן את מבלה שעותיך בזמן שאני כאן בביתי החם?


יום שישי, 22 בפברואר 2019

נוסטלגיה

"כשאתה חוזר לבסוף לבית ילדותך, אתה מגלה שלא לבית התגעגעת, אלא לילדות." ~ סם איווינג

ויקיפדיה
נוסטלגיה הוא מונח שמשמעותו געגועים והתרפקות על העבר, על פי רוב תוך אידיאליזציה שלו.
את המושג נוסטלגיה טבע בשנת 1688 יוהנס הופר, רופא שווייצרי, לתיאור תופעה אצל חיילים שווייצרים שנשלחו אל שדה הקרב רחוק מביתם. המונח הורכב משתי מילים יווניותנוסטוס (νόστος), שמשמעותה שיבה הביתה, בעיקר ביצירות ההומריות, ואלגוס (ἄλγος), שפירושה כאב.
הופר הגדיר נוסטלגיה כמחלה המתאפיינת בתשוקתו של אדם לחזור למולדתו. במרוצת המאה ה-19 השתנתה משמעות המושג, וכיום אין מתייחסים עוד לנוסטלגיה כאל מחלה. מתקנים חברתיים שונים ביקרו את הנוסטלגיה כמנוגדת להיסטוריה, כריאקציונית וכאסקפיסטית. אחרים ראו בה תופעה חיובית, המאפשרת דיאלוג בין העבר להווה.
על פי רוב קשורה הנוסטלגיה לזיכרונות ילדות. כאשר אדם בוגר מבקר במחוזות ילדותו, הוא נזכר בעברו. התחושות המלוות זיכרונות אלה עשויות להיות נעימות ולעורר געגוע. חוויית הנוסטלגיה מרמזת כאילו השתבש עניין יסודי כלשהו מאז תקופת הילדות וכי יש צורך לחזור ולהתחיל הכול מחדש. נוסטלגיה (לטינית) פירושה - הבט לאחור בכאב. על כך כתב הסופר דייוויד סלע בספרו "בשבוע הבא - אמריקה": "...מאז עברו שנים רבות. מקצתן טובות, מקצתן פחות, אך תמיד הסיעו אותי מחשבותיי אל נוף ילדותי, כנווט הטועה בדרך וחוזר למקום האחרון שבו היה הכול ברור, ידוע ומסומן..." מנגנוני הזיכרון ההפכפכים מסננים את הזיכרונות הבלתי נעימים, מצרפים זיכרונות חיוביים זה לזה, מתבלים בקורט גוזמה ומשאלות לב, ויוצרים תודעת עבר נוכחת המגינה מפני אימי ההווה.
לנוסטלגיה גם היבט תרבותי. אופנות רטרו מכתיבות חזרה לסגנונות העבר. אפשר לאתר זאת בתחומים שונים, החל בעיצוב המוצר ואופנה ועד סגנונות מוזיקה וספרות. טיפוח העבר מתבטא גם בחזרה אל השורשים המשפחתיים באמצעות טיולים, כתיבה ובניית עץ יוחסין, כמו גם חיטוט בארכיונים. הנוסטלגיה ואופנות הרטרו הן אבן שואבת עבור צעירים החותרים לייחד עצמם מסביבתם או המתגעגעים לדבר מה שמעולם לא חוו, אלא רק שמעו על אודותיו מהוריהם ומבני משפחתם המורחבת. העבר הערטילאי הופך בעקבות מעורבותם הרגשית לישות חיה ואהובה.

נוסטלגיה שוטפת לאחרונה את כולנו. כל אחד חוזר למחוזות ילדותו בעקבות דפי "זיכרונות הילדות" נפתחו ברחבי הפייסבוק. רשת חברתית כשמה כן היא. מחברת בין כולנו . מפגישה בינינו מעל הדפים והמילים. התרגשות רגעית וממשיכים הלאה.
תמונות שמחזירות אותנו לחיק הילדות.  כולנו נוברים באלבומי הילדות הדהויים ושולים משם תמונות. באמצעים הטכנולוגים העכשוויים, מעלים ואז מחכים לתגובות, לייקים, או איתות מחברי ילדות מהעבר שנעלמו מחיינו במשך עשרות שנים.
זיכרונות מגן הילדים, הגננת שכבר כמעט נמחקה מזיכרונינו. המורה מהיסודי שהקדישה את חייה לתחום החינוך והפכה ל"מורה לחיים". חברים לכתה שחלקם אפילו זיכרונם אינו שמור עימנו. נעלמו על רצף הזמן ואין לנו שום מידע מה עבר עליהם במהלך השנים.
חפצים מן העבר שפסו מן העולם ושמורים לפרק הזמן ה"קדום" של פעם.....תמונותיהם צצות פה ושם ומחזירות אותנו לשם.....לעבר הרחוק. המחשבות מציפות, איזו התקדמות טכנולוגית.....

מי מאיתנו אינו מתגעגע לנוף ילדותו? איך אפשר שלא?

גדלתי ברחובות, מול "מכון וויצמן למדע". ליד הפקולטה לחקלאות. שני מוסדות אקדמיים שסחפו אליהם זרים מכל רחבי העולם. מדענים מלוכסנים, כהי עור, שונים כל כך מאיתנו. אחרים. 
אז באותם הימים שהסתובבו בה חקלאים במכנסי חאקי קצרים, כובע טמבל, חמורים רתומים לעגלות, עיבדו פרדסים במבואות העיר, מקום בו שוכנת היום קריית המדע. תימניות ביישניות ואצילות בבגדים שמרניים רקומים כמו בסרטים, עוטפות תפוזים בבתי האריזה הסמוכים.
הבתים היו דלילים, שדות של פרחים, נרקיסים, כלניות ואירוסים
רכובים על אופנים צנועים, רכבנו בין בתי החברים וכך התניידנו ממקום למקום, נפגשים ב"קן של הצופים".
הבגדים היו צנועים, נעליים קיבלנו רק בחגים. בין לבין היו חותכים בסכין חדה את קצה הנעל כדי לאפשר לאצבעות הקטנות מקום לגדול...
טלביזיה לא היתה אז בנמצא, מי ידע מהו המושג "מסכים" ?  ששולט היום בחיי כולנו
ובעיקר בקרב הילדים והנכדים.
הרדיו היה גדול ומגושם. מי מאיתנו לא חיפש מאחור מי המדבר מתוך הקופסא החומה?
הזיכרונות של ארוחת השבת, ההתפרקדות על הספות לאחריה, השיחות המשפחתיות לאורך שעות ארוכות עד אשר היינו נפרדים לדרכינו מחכים לשבת הבאה, למיפגש הבא.

איש לא הרכין ראשו לעבר מסך, מי בהסתר מתחת לשולחן ומי מעליו. זה שפרש והתנתק מהשיחה ואצבעותיו נעות במהירות מסחררת על המסך, משדר לכולם שיש לו חיים אחרים אולי הרבה יותר מעניינים.

לבת המצוה קיבלתי ספרים "גדולי עולם" "ארצות תבל". את החגיגה עשו בצניעות לא נתפסת היום.

את החלב מילאו בבקבוקים שהמתינו עם מטבעות בתוכם ליד הדלת.
ירקות מכר לנו הירקן השכונתי, רכוב על חמור ועגלה. ארגזי עץ ובתוכם מבחר דל ועלוב.
את הקרח הביא בקרבת ביתנו, העגלון שצלצל בפעמון כבד כזה שהיה משמש בבית הספר להכרזת זמן ההפסקה הבאה עלינו לטובה.
בבית חיממו לנו מים בעצים שנאספו בכל פינה.

!הכל היה כל כך אחרת.    לא צעקנו בראשי חוצות כי המדינה חייבת

.הכל עשינו בעשר אצבעותינו. לא ציפינו שאחר ידאג לצרכינו
 חסכנו כל פרוטה לתקופת הלימודים לאחר הצבא
  ?מי חשב על טיסות לחו"ל
. על מכוני כושר וספא
על לק ג'ל ומכוני יופי
על בוטוקס וניתוחי חזה
 על מסג' וסאונה
על מעצב שיער
תוספות שיער והדבקת ריסים
 סטייליסטית צמודה
על ג'קוזי וארוחות בוקר בבתי קפה
 על כרטיסי מועדון וכרטיסי אשראי
על מכשירי חשמל במטבח - שאופים, מערבלים, חותכים, מקלפים
 על מכונית היברידית
ג'יפ שחור 
GPS
WAZE
טלפון חכם
אינסטגרם
WhatsApp
YouTube
מצלמה צמודה לטלפון

?אתם קולטים מה קרה לנו במהלך השנים

אז נוסטלגיה זה נחמד
אבל תתחילו לחייך
מספיק להתלונן ולבכות
לנצל רשתות חברתיות
כדי להסית ולכפות על האחר
.להגיב באלימות כי המיקלדת מאפשרת

חייתי שנים בניו יורק הגדולה והקרה.
."האמינו לי "אין לנו ארץ אחרת" יש לנו "ארץ נהדרת






יום שבת, 19 בינואר 2019

"האדם עץ השדה" הרהורים ומחשבות

עץ השדה



שלום חנוך 
מילים: נתן זך
לחן: שלום חנוך
  

כי האדם עץ השדה
כמו האדם גם העץ צומח
כמו העץ האדם נגדע
ואני לא יודע
איפה הייתי ואיפה אהיה
כמו עץ השדה

כי האדם עץ השדה
כמו העץ הוא שואף למעלה
כמו האדם הוא נשרף באש
ואני לא יודע
איפה הייתי ואיפה אהיה
כמו עץ השדה

אהבתי וגם שנאתי
טעמתי מזה ומזה
קברו אותי בחלקה של עפר
ומר לי, מר לי בפה
כמו עץ השדה

כי האדם עץ השדה
כמו העץ הוא צמא למים
כמו האדם הוא נשאר צמא
ואני לא יודע
איפה הייתי ואיפה אהיה
כמו עץ השדה

אהבתי וגם שנאתי
טעמתי מזה ומזה
קברו אותי בחלקה של עפר
ומר לי, מר לי בפה
כמו עץ השדה.
כמו עץ השדה.

כי האדם עץ השדה.
כי האדם עץ השדה.
עץ השדה.


















האדם עץ השדה/ שלום חנוך


יום שבת, 13 באוקטובר 2018

הרהורי סבתאות!!!





הנכדים הקטנים, להם חיכינו שנים

גדלים במהירות, שינו ממדים

והנה גם הם ...מחוברים למסכים.

לא יושבים עוד על הברכיים...

כבר לא עושים "מחה כפיים"

לא משחקים מחבואים

לא רוכבים בבית - על אופניים.

המילים הראשונות שהעלו אצל כולנו חיוך
קיבלו גוון אסרטיבי ואוצר מילים מעורר תמיהה.

האמירה "לא בא לי"... שאיפיינה גיל שנתיים שלוש,

הפכה ל"בא לי!" ברור ותובעני.

הבגדים שסרגתי הפכו קטנים

אולי יתאימו רק לבובות ולדובים.


נזכרת באותן השעות, שאחזתי בחוט הצבעוני ובמסרגות
וסרגתי עין אחר עין, שעות של עבודה - באהבה גדולה.

והנה, עוד בגד קטן נערם בערימה...



ואני מתכווצת וחושבת לעצמי...לא די שגדלו הילדים

גם הנכדים כבר גדולים...והבגדים כל כך קטנים!!!.








הימים חולפים במהירות

ועמוק בפנים........ההרהורים מציפים

רצות המחשבות!!!


טופו פוסט היכרות כדי שלא תפסידו.

                                                                           אנחנו צרכני טופו ואפילו נהנים ממנו.    אז לאלה שלא ניסו, חוששים מ...