מיהם הינשופים שחדרו לעולמם של ילדים?

מביטה לתוך קופסת בובות הלבד שיצרתי ושומרת אותם באהבה. ינשופים ועוד ינשופים. מן תקופה כזו של יצירה.

רבות חשבתי על כך , מה גורם לנו ליצור ינשופים? הם נחשבים עופות דורסים. הם לא ידידותיים. אנחנו לא מרבים לראות אותם בחיי היום יום שלנו.

באחד מהלילות הלבנים...כן הם קורים מדי פעם.....שמעתי קול לא מוכר בממלכת הלילה. סיור בחלונות הבית בחסות החשיכה הוביל אותי לגג הסמוך, שם ראיתי צללית כהה של בע"ח שמניע ראשו ומשמיע קולות לתוך האפילה. נותרתי שם ללא מילים. לא זזה. המומה. זה היה הינשוף הראשון שראיתי ב-LIVE

בקופסת היצירה שלי נחו כבר אז ינשופים רבים בשלל צבעים. רבים מהם כבר נטשו את הקופסא ועברו לבתים אחרים. לילדים קטנים המחבקים אותם בלילות.

הינשוף האחרון עבר לאחרונה למתוק בן 3 להולדת אחותו הקטנה שהצטרפה למשפחה. לא היה לי קל להיפרד ממנו. אבל...תמיד נותרות התמונות המנחמות למזכרת.

אני במהלך חיי אוהבת לחקור. לדעת יותר. להבין.

יצאתי לקרוא יותר על הינשופים. לנסות להבין איך חדרו לעולם הילדים. הם לא חתלתול מתפנק ומחכה לליטוף, הם לא כלבלב נאמן, לא אפרוח צהבהב. מה קורה לנו? מי הם הינשופים שחדרו לעולם הילדים? מי?

הקריאה מעוררת בי עוד שאלות ותהיות...מדוע אנחנו אוהבים ינשופים? בובות, כרטיסי ברכה, איורים בספרים.

אין לי תשובה. נותרתי עם שאלות והן רבות.

הולכת להתמודד עם יצירת ינשוף חדש מלבד. אנבור שוב בשקית הלבד שלי, אצייר, אגזור, אתכנן, אקשט ואתפור. נראה איך הוא יראה הפעם הינשוף שלי.

טיול בויקיפדיה הפגיש אותי עם המידע הבא...."גודל הינשופים הוא כגודל תרנגולת צעירה, אך בגלל נוצותיהם הם נראים גדולים יותר מגודלם הממשי; צבעם של הינשופים - חום מנומר; הכנפיים והזנב שלהם מחוספסים. רגליהם של הינשופים חזקות מאוד, קצרות ומכוסות בנוצות. מלבד זאת, כל רגל של הינשוף מצוידת בטפרים חדים, כאשר שתי אצבעות של הרגל פונות קדימה, והשתיים האחרות פונות אחורה. ראשו של הינשוף גדול ורחב, ועיניו נמצאות בחלק הקדמי של הראש (כמו אצל בני האדם. אך אצל עופות אחרים מסוגו, עיניים בחלק הקדמי הן תכונה נדירה), כאשר הן בולטות קדימה, ועל ידי כך מקנות לינשוף יכולת ראייה סטריאוסקופית. ככל דורסי הלילה, פרצוף-השמע משמש לקליטת צלילים וניתובם לפתחי האוזניים. צווארו של הינשוף ארוך וגמיש, דבר שמקנה לו יכולת לסובב את ראשו בזווית של עד 270 מעלות, אף יותר מחצי סיבוב ימינה ושמאלה.

הינשוף פעיל רק בלילה וצד את טרפו בצורה הבאה: הוא עף בשקט מוחלט בחושך ואז הוא מתנפל על הטרף, הורג אותו בעזרת טפריו וקורע ממנו חתיכות בעזרת מקורו המאונקל. הינשופים מבחינים בטרף בעזרת עיניהם החדות המותאמות לראייה בלילה, ובעזרת חוש שמיעתם המחודד. לאחר סיום עיכול הטרף, הינשוף מקיא את החלקים (צנפה) שאינם יכולים להתעכל בגופו, כגון: נוצות, עצמות ושערות. מזונם העיקרי של הינשופים הוא: עופות קטנים מהם, מכרסמים, זוחלים, חרקים ודגים.

הינשופים חיים בזוגות, והם מחלקים את התפקידים ביניהם. הנקבה מטילה ביצים, ודוגרת עליהם. הזכר מביא מזון לגוזלים, עד שהם לומדים לעוף, ומסוגלים להזין את עצמם לבד. הינשופים אינם בונים קנים, אלא גרים במקומות נטושים וחשוכים כמו: גזעים חלולים של עצים, כוכים, סלעים, או קנים נטושים של ציפורים אחרות. הם מטילים בין 2 ל־9 ביצים לבנות (לעיתים נדירות מאוד גודל התטולה הוא 12 ביצים). הגוזלים יוצאים מהביצה עיוורים, ומכוסים בפלומה דקה.

שמו של הינשוף נגזר מהמילה "נשף", שפירושה "לילה", ואולי גם בגלל קולות הנשיפה שהינשוף משמיע.

הינשוף מוכר בתור סימן לעתידות, אך גם למעשי כשפים ובשורות רעות, וזאת משום העיניים שלו שנראות כאנושיות והקולות שהוא משמיע. ביוון העתיקה, ובעיקר באתונה, הינשוף היה בעל החיים אשר שוייך לאלת החכמה - אתנה, ומסיבה זו נעשה לסמל המדע, ואף סמלם של מטבעות אתונה, בהם הוא מופיע בדרך כלל.

בתלמוד (ברכות, נז:) מובא שהינשוף הוא אחד מהעופות שלא יפה לחלום ונקרא שם בשם קפופא.

במקרא, הינשוף נזכר כאחד מהעופות הטמאים (בספר ויקרא), וכעוף חרבות (בספר ישעיה).