נופש ישראלי בכפר בלום. |
חייבת, חייבת להנציח את החופשה הזו
בכפר בלום.
יש לי סיבה מוצדקת, זוהי חופשה אחרונה בהחלט לאחר 9 שנים באותו מקום עבודה.
החופשות תיזכרנה לטוב. היו מושקעות, אחת לשנה - זמן מנוחה.
והפעם בצפון (לאחר שנים באילת)
היו תהיות, מה מחכה לנו שם...
אז הנה הצצה התחלתית...
הלובי
החדר
איפה עוד ראיתם חדר אוכל כזה? צבעוניות כזו? אפשרויות ומגוון כזה? הייתי בבתי מלון ברחבי העולם. גם אתם, אני בטוחה. היכן ראיתם שפע כזה? היכן? גלו לי. חייבים להנציח, כי מי יודע אם אשוב לשם? המצלמה היא הכי הכי חברה - להנציח חוויה. אז אלה הזיכרונות שלי שאותם אני רוצה להקדיש לזוג מקסים שליווה אותנו במשך השנים. זו היתה חופשה אחרונה שלנו יחד, צמודים, מטיילים, אוכלים יחד, צוחקים, מתלחשים, משתפים. מי חשב שניפרד בכל כך הרבה כאב ודמעות מהחבר שעזב אותנו בשל מחלה ארורה. א. אהוב כל כך....תהא מנוחתך עדן. זיכרונך לא ימוש מאיתנו לעד. כותבת ובוכה. אתה כבר לא כאן לראות את הרשומה. עזבת אותנו באמצע החיים. כל התחינות והתפילות שלי לא עזרו לצערי. רציתי כל כך שתבריא, שתישאר איתנו. בעיקר בשביל האשה שכל כך אהבת. אוהבים אותך ומתגעגעים כל יום כל שעה. מסרבים להאמין! |
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
-
גיליתי אותה ברשת באקראי. אלה הרגעים שגורמים לי אושר. שמצדיקים את העובדה שהתעקשתי להתחבר לרשתות ולא לוותר לעצמי. שעמדתי מול שאלות הסביבה ...
-
הן זולגות וזולגות את הלחיים מרטיבות. הן מלוחות מלוחות, כל כך הרבה כאב הן נושאות. מבעד למסכים החדשות קשות!!!. מטלטלות ומרסקות. מלחמות עזות ...
-
פורסם ב-10 ביוני 2015, 18:10 במדור צילום כל שנה כשמגיע שבוע הספר, חולפים בראשי דקלומים מספרי ילדים שאהבתי בילדותי ...
מקווה שהפעם הבלוג לא יעלם. תמיד טוב לקרוא אותך. חיבוק ידידה אהובה.
השבמחק