השבת בפתח.
בבתים רבים תהליך השריית השעועית, גריסים וכו' כבר בעיצומו.
בקרוב הכל יוכנס לסיר הענק הזה...סיר השבת.
הבית בשעות הקרובות יעטה ריחות חזקים של חמין.
האמת? אני אוהבת את סיר השבת הזה.
אמת אחרת? אצלי בבית לא כל כך אוהבים...(עצוב לי...)!
אבל תמיד נהנית לאכול אצל בני משפחה אחרים.
מי שלקחה את "שרביט החמין" היא אחותי...
מזל שיש מיפלט!!!
זוכרת את סיפורי החמין (צו'לנט) מבית אבי, הוא סיפר לנו על התור המשתרך בקרבת המאפיה בעיר
לשם היו מוסרות הנשים את סיר החמין בכניסת השבת
ואוספות אותו רותח רותח ומעלה אדים וריח
לארוחת השבת.
כך סיפר לי אבי ז"ל מזכרונות הילדות שלו בוילנה שבליטא (אז פולין).
הסיפור הזה תמיד הרשים אותי כילדה, ניסיתי לדמיין, כדרכם של ילדים.
כשהגעתי לפולין וראיתי את נשות הכפר עוטות מטפחת ססגונית המסתירה את שיערן
יכולתי להבין עוד יותר.
במהלך השנים למדתי כי לכל "תפוצה" יש את החמין שלה...
השם משתנה, התכולה שונה.
ויקיפדיה.
ריענון המושגים עפ"י הויקיפדיה.
- צ'ולנט: תבשיל זה נקרא אצל עדות אשכנז ביידיש טשולנט (מהמילה הלטינית - calentem - להיות חם) - "צ'וּנט" במבטא פולני-חסידי או "צ'וֹלנט" במבטא ליטאי-רוסי (טשאָלנט בכתיב יידיש תקני). בעדות אשכנז מקובל להוסיף קישקע - מעי ממולא.
- סכינה: בחלק מעדות צפון אפריקה, בפרט יוצאי מרוקו, קוראים למאכל דומה בשם סכינה או דפינה.
בצ'ולנט מבשלים את כל הרכיבים ביחד, כך שייספגו את הטעמים זה של זה. בסחינה, לעומת זאת, כל חלק מונח בשקית נפרדת,
כך שטעמו משתמר.
- אושיסבו: בני העדה הבוכרית קוראים לחמין אושיסבו (אוכל של שבת) והוא מכיל בעיקר אורז. יש המוסיפים שעועית וחומוס ויש המוסיפים גם משמשים, תפוחי עץ ותמרים. טאדאגי זה החלק השרוף של האושסבו שנדבק לסיר. גרסה נוספת של המאכל מתבשלת בשקיק מיוחד בסיר מים רותחים, בה בנוסף לאורז יש גם צימוקים ובשר קצוץ.
- טבית: יוצאי עיראק קוראים לחמין עוף טבית או תביט. הטבית הנו נזיד עוף הממולא באורז וחלקי פנים של עוף, המתבשל בישול ארוך על אש נמוכה או בתנור כשמסביבו אורז מתובל. רכיביו של החמין הם עוף הממולא בתערובת של אורז מתובל וחלקי פנים של העוף, עגבניות וצנוברים. הטעמים של המרכיבים השונים מתמזגים זה עם זה והאורז הופך רך ועסיסי. התיבול העיקרי של האורז הנו בהרט - תערובת תבלנים המבוססת על הל וקינמון. לסיר הטבית נהוג להוסיף גם ביצים קשות שהופכות לחומות עקב זמן הבישול הארוך.
עד היום, אני עדה במקום העבודה על שיחות יום א' אודות הצלחתו של חמין השבת.
יצאתי לבדוק מה מספרת הויקיפדיה על החמין -
המושג חמין (ריבוי של "חם" בלשון חז"ל; ביידיש: טשאָלנט (נכתב לעתים צ'ולנט) או בערבית: סחינה או טבית) מתאר מגוון מאכלים מהמטבח היהודי שיחודם הוא בכך שבישולם אורך זמן רב ומתבצע על מקור חום נמוך יחסית לקראת שבת. רכיביו של החמין משתנים לפי מנהגי העדות השונות, אך בדרך כלל החמין מכיל תפוחי אדמה, בשר, שעועית, גריסים, פול, חיטה, חומוס וביצים קשות. לאחר שעות רבות של בישול והנחה על האש הופך צבעו לחום כהה, ורכיביו מקבלים גוון אחיד.
ידעתי תמיד שטיבו של החמין נמדד לא רק עפ"י טעמו אלא גם עפ"י צבעו
ככל שהוא כהה יותר, ערכו עולה.
ניסיתי במהלך השנים, מגוון של שיטות והמצאות על מנת לגרום לו ל"השתזף"...
קליפות בצל, תה מרוכז, שזיפים ומה לא?
למרות שפעם הייתי אלופת החמין, בעיקר זה הצמחוני, והיום הוא התרחק ממטבחי
מי אמר שאינני חושבת עליו? מי?
אז מה עושים שנמנעים להכין?
עושים תהליך סובלימציה (עידון רגשות)!!!
"מה זאת אומרת"? תשאלו!
במקום לבשל חמין....אני סורגת תחתיות לסירי החמין....
YYY נכון רעיון מקורי ודיאטטי?
רוצים לראות?
ועוד תחתית לסיר מלבני.
ומחזיקי סירים.
בתיאבון חברים.
תהנו!!!
