פורסם ב-13 בפברואר 2014, 17:16 במדור אישי
בורכנו כאן בטוב הארץ.
עכשיו, נכון, אנחנו מדברים על הפריחה,
מצלמים את הכלנית בכל צבעיה,
את הרקפת כאן בחצרות הבתים על הכרמל.
אבל...
כל נסיעה באיזורי המושבים באיזור זיכרון יעקב, בנימינה, פרדס חנה,
מפגישה אותי עם שדות של תותים.
בילדותי זוכרת היטב את ההבחנה בין תות גינה/תות שדה לתות העץ.
היום נדמה לי...
כשאומרים תות....מתכוונים לאדום האדום הזה.
מוזמנים לקרוא מאמר מעניין העוסק ב-תותים.
להודות על האמת..בשנים האחרונות כמעט פסקתי מלאכול תותים
הכתבות על הריסוס ורגישותו של התות,
חדירת החמרים פנימה וחשיפתנו לסיכון
הזיזו אותי הצידה.
מכיוון שאני בכ"ז אוהבת מאד...
הכנתי תותי לבד לקישוט הצלחת.
אבל יותר מכל הייתי רוצה לשמר זיכרון ילדות.
אבי ז"ל נהג לעבד את חצר הבית ולקשטה בערוגות של ירקות.
זוכרת את הגזר, העגבניה, צמח מטפס המספק לנו "ליפה" לרחצה
פינת סיגליות נפלאה, אפונה ריחנית צבעונית.
אבל הכי הכי זוכרת את ערוגת התות.
מדי יום הייתי מבקרת שם ובודקת אם תות נוסף האדים.
אבל, יחד איתי ביקרו גם הצפורים...
גם להם היה טעים.
הייתי אז בת 4-5
על מנת להגן על התותים מנזקים,
כיסינו כל תות בקליפת ביצה (רכה) שאכלנו את תוכנה.
בזהירות אכלנו בכפית כדי לא לפגוע בדופן הקליפה
כדי להציל עוד תות מניקור הציפורים.
כך הצליחו לשכנע אותנו לאכול ביצה לארוחת ערב,
ולמחרת לחפש לקליפה חבר......תות!
זה היה לפני עידן החממות.
שמעתם על גן סיפור בחולון?
גן סיפור "האריה שאהב תות" בחולון, לפי ספרה של תרצה אתר. הפסל הוא אסף ליפשיץ,
ובאוסף הכרטיסים שאני יוצרת מצאתי גם כרטיסי תותים!
תהנו.....
אם גם לכם יש זכרון ילדות על תותים?
אשמח אם תשתפו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה