אין כמו תפירת תיק עפ"י צרכים אישיים.
בכל פעם ניגשת לערימת הבדים ומנסה לדמיין כיצד יראה התיק החדש שלי.
זה קורה כשהיא מבקרת.........
כן, קוראים לה המוזה ומיחסים לה משקל רב.
מספרים עליה שלפעמים היא מבקרת, לעיתים נעדרת...פתאום היא חוזרת ושוב נעלמת!
מה עוד לא כתבו עליה - על המוזה!
הצצה לחדר העבודה שלי, שוב הוצאה של הבדים, חיפוש, ניסיון לחבר ביניהם
(אוף כמה שאני שמרנית). אולי הפעם אתפרע בצבעים? יצליח לי? למה זה יתאים?
החלפת תיקים תדיר, אצל אשה הם מבצע לא פשוט, הרי אנו סוחבות את כל הבית
על כתפינו. לא פעם קראתי כתבות בנושא זה, לא מעט נכתב על מה אשה מחזיקה שם
בתיק (כן ברור שגם את המפתחות/הארנק/הפלפון וכו' של האיש..).
הוצאתי בדים והתחלתי להעיז (כן אני יודעת הכל יחסי, התיקים הצבעוניים עם שלל
בדים, דוגמאות, צורות וסוגים שאני רואה סביבי - יעידו על כך).
הבסיס הוא בד שחור - רואים? ממנו גזרתי מלבן ברוחב 45 ס"מ על כ-80 ס"מ אורכו.
עליו תפרתי כיס שמבנהו מלבן שכיווצתי בחלקו העליון,
הכנתי את הכיס מראש, על החלק העליון (השחור) מיקמתי עליו את הכיס
המכווץ. או אז, העברתי מספר תפרים וחילקתי ל-3 כיסים.
הכיווץ מאבטח את תכולת הכיסים בצורה נפלאה.
הכנתי 2 רצועות (ידיות) באורך 78 ס"מ (כדאי ומומלץ להתאים לגובה, לבדוק תיק קודם
שנוח לך איתו).
וקדימה לתפירה.
טוב הגזמתי כבר.......ורוד על שחור!!!
אמשיך להעז?
בחרתי בד בטנה פרחוני על רקע שחור (למדתי מטעות של תיק אחר שאת בטנתו
תפרתי בלבן - טעות!!! לא לתפור בטנה לבנה.....אחרת התיק יבלה רבות במכונה
הכביסה!). כך לומדים מהניסיון.
ההתנסות היא השיעור הכי טוב שיש.
תפרתי גם עליו כיסים מהבד השחור בתפרי זיג-זג לבנים ו......נשמתי עמוק וחיברתי.
והפעם אבטחה נוספת - כפתור ענק וסגירה (טוב פעם אחת כבר נפל לי ארנק באוטובוס
החשוך ואחרי מספר לילות ללא שינה הוחזר ע"י נהג ישר שקיבל את מלוא המחמאות
לתיקו האישי באגד).
לא עוד! הפעם יהיה לי תיק קצת יותר בטוח! (נקוה).
תם ונשלם?
מה הוא לא נראה ערום במקצת?
אין בעיה! קדימה לצמר ולמסרגה. סרגתי וסרגתי. התאמתי, הוספתי, תפרתי ועיטרתי.
וזו התוצאה הסופית.
ועכשיו יש לי כבר תיק גם בצבעי ורוד/שחור!
ומה עם עוד צבעים? שיתאים גם לבגדים האחרים?
