גבעול הרקפת הוא פקעת רב-שנתית, שנפחה הולך וגדל משנה לשנה והיא מצמיחה שורשים כלפי מטה, ועלים ופרחים כלפי מעלה.
פריחת הרקפת מתמשכת על פני תקופה ארוכה. לאחר ההאבקה נובל הפרח והשחלה המופרית מתפתחת להלקט. האבקת הרקפת נעשית בצורה ייחודית. לרקפת ישנם מספר מאביקים אך העיקרי מביניהם הוא עש מסוג Micropterix berytella אשר מאביק את הרקפת על ידי "האבקת זמזום". כלומר, העש משמיע זמזום בתדר גבוה שגורם לאבקנים לזוז ולפזר את האבקה. הזרעים מופצים בעיקר על ידי נמלים. לאחר הנביטה מפתח הנבט פקעת קטנה, המצמיחה בשנה הראשונה רק עלה אחד ובשנה השנייה מספר עלים. הפריחה אינה מתחילה אלא בשנה השלישית או הרביעית לחיי הצמח. לרקפת יש חמישה עלי כותרת, המופנים כלפי מעלה. הפקעת מכילה רעל הנקרא ציקלאמינין, המשמש דייגים לסימום דגים, אך לאחר שקולים את הפקעות הן ראויות למאכל, בנוסף שימשו חלקים שונים של הרקפת כתרופות עממיות שונות.
בישראל נפוצים שני מיני רקפת – רקפת יוונית ורקפת מצויה. הגננים פיתחו זנים תרבותיים מפוארים, המצטיינים בפרחיהם הגדולים וההדורים. הרקפת היא צמח מוגן בישראל ואסור לקטוף אותה.
- "לפי האגדה, הרקפת היא מקור ההשראה לכתר המלכות של שלמה המלך, ולכן נקראה נזר שלמה. כאשר חרב בית המקדש והכתר נפל בשבי – הרכינו הרקפות את ראשן עד היום." ~ אורי פרדמן ספיר
- "יש לה תדמית של פרח עדין ושברירי, אבל היא מתגברת על תנאי מחיה קשים, מתחכמת עם הגשם ושומרת על עצמה מפני העוקצים." ~ שי גינות
מִתַּחַת לַסֶּלַע צוֹמַחַת לְפֶלֶא רַקֶּפֶת נֶחְמֶדֶת מְאֹד, וְשֶׁמֶש מַזְהֶרֶת נוֹשֶׁקֶת, עוֹטֶרֶת, עוֹטֶרֶת לָהּ כֶּתֶר וָרֹד! רַקֶּפֶת, רַקֶּפֶת, צִפּוֹר מְצַפְצֶפֶת, הָצִיצִי אַךְ רֶגַע אֵלַי! רַקֶּפֶת נֶהְדֶּרֶת בַּסֶּלַע נִסְתֶּרֶת, נִסְתֶּרֶת מִנֶּפֶשׁ כָּל חַי! יָצְאָה עִם הָרוּחַ בַּת שֶׁבַע לָשׂוּחַ, הָיָה אָז הַבֹּקֶר בָּהִיר: כָּל צֶמַח, כָּל פֶּרַח אוֹסֶפֶת בַּדֶּרֶךְ, וּפִיהָ אַךְ זֶמֶר וָשִׁיר מִסֶּלַע וָגֶבַע יוֹרֶדֶת בַּת שֶׁבַע, רַקֶּפֶת חֵן עַל הֶחָזֶה.. צִפּוֹר מְצַפְצֶפֶת וְרוּחַ לוֹטֶפֶת וְסוֹף כְּבָר לַזֶּמֶר הַזֶּה! |
זכיתי לגור על הכרמל. זכיתי!
אני אוהב רקפות. פרח מקסים.
השבמחקהרקפת היוונית אגב מאוד לא נפוצה בארץ - גדלה רק בגולן ובמירון
פוסט יפהפה. כתר שלמה-נזר שלמה, מוצא חן בעיניי מאוד. כמי שמדי פעם נותן לרקפת מקום בכתיבתו.
השבמחקתודה