עץ הרימון
מילים: יעקב אורלנד
לחן: ידידיה אדמון
עץ הרימון נתן ריחו
בין ים המלח ליריחו,
שב, חומתי, גדודך מנדוד,
שב, תמתי, דודך מדוד.
אוצרות אופיר וצרי גלעד,
רכב מצריים שללתי לך, בת.
אלף הזמר אתלה לך מגן
מן היאור עד הירדן.
שב אל הקשת, שב החץ,
שב הרימון אל ראש העץ,
לך ואלייך החיל יוחל,
בואי כלה, כי רד הליל.
השיר מתנגן בראשי, המילים זרות כל כך, רחוקות
מימים אחרים.
הרימון מונח לפני - מזכיר ימים של סקרנות חדשה בתחום היצירה.
יושבת מול ערמת עיתונים ודבק
מגלגלת כדור, עוטפת בפסי נייר צרים
בונה כתר
משפצת, מחליקה, מכדררת
בידיים דביקות, ידיים יוצרות.
מניחה לייבוש של ימים מספר.
צובעת באדום
והנה - רימון.
מעשה ידי שסיפק לי עוד התנסות
עוד יצירה.
עוד הנאה בעולם של שלוה.
מברכת כל בוקר מחדש
על הצורך ליצור
הסבלנות, ההשקעה.
הסיפוק והתוצאה.
מימים אחרים.
הרימון מונח לפני - מזכיר ימים של סקרנות חדשה בתחום היצירה.
יושבת מול ערמת עיתונים ודבק
מגלגלת כדור, עוטפת בפסי נייר צרים
בונה כתר
משפצת, מחליקה, מכדררת
בידיים דביקות, ידיים יוצרות.
מניחה לייבוש של ימים מספר.
צובעת באדום
והנה - רימון.
מעשה ידי שסיפק לי עוד התנסות
עוד יצירה.
עוד הנאה בעולם של שלוה.
מברכת כל בוקר מחדש
על הצורך ליצור
הסבלנות, ההשקעה.
הסיפוק והתוצאה.
