יום הכפורים - זכרונות והרהורים.

---

 

פורסם ב-23 בספטמבר 2015, 17:10 במדור אישי

 

 

הוא שוב כאן היום הקשה הזה.

42 שנה..

וואוווו.....קשה לקלוט.

קשה לדמיין כיצד הספרות הללו מתחברות אלי.

המראות, התמונות, הזכרונות מציפים.

הייתי ליד מיטתו בהדסה ירושלים.

המסוקים המשיכו להביא עוד ועוד פצועים מהשטח.

 

בבית נשארה התינוקת שלנו והיא רק בת חודשיים בלבד.

נאלצתי להשאירה בידיהם המסורות של ההורים ולסעוד אותו, בפציעתו הקשה.

נותרה רק התמונה שלה, על הארונית הצמודה.

קטנה כזאת, בוהה, מחפשת חיבוק של אבא ואמא

שנמצאים רחוק כל כך.

 

החברים פוקדים את מיטתו, מגיעים נבוכים.

מה אומרים לצעיר, ספורטאי, סטודנט

שרגלו נותרה בשדה הקרב וגופו פצוע ושרוף?

כולנו צעירים כל כך, בתחילה ממש של שנות העשרים.

כן, אז התחתנו ילדים, פשטנו מדים וכבר היינו נשואים.

החברים באים ובאים, מסמיקים, מחוירים.

נו באמת......מה אומרים???

 

שניים מהחברים הטובים, עטויי זקן, נראים שונים

מילה אינם אומרים!!!

המלחמה הזו הפכה את שניהם לאחים שכולים.

האחד גדל כיתום צה"ל, עם אם שטרחה לא להחסיר ממנו ומאחיו מאומה

איבד את אחיו הבכור והיחידי.

השני בן לאלוף מכובד בצה"ל, איבד את אחיו הצעיר במלחמה הזו.

הם עומדים ליד המיטה, נבוכים, מהורהרים.....מסתירים כאב גדול כל כך. טרי כל כך.

 

 

והנה הם מגיעים, זוג חברים, נשואים טריים, הוא במדים מאובקים...

כמה משפטי "ניחומים" שאולי עדיף שלא היו נאמרים

כי אנחנו כל כך רגישים באלה הימים.

חלפו שנים מעטות וגם הוא כבר איננו איתנו, עבר לעולם המתים

והשאיר אלמנה צעירה להתמודדות כה קשה.

אני חסרת מנוחה, מחפשת סימני חיים מעוד ועוד חברים

והידיעות גורמות להזלת עוד ועוד דמעות נסתרות.

כדי לחסוך ממנו כאב נוסף והתמודדות.

יש לי בן ואין לו אבא - זועקת לטלפון חברה אהובה שממש כרגע קיבלה את הידיעה.

http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?r=1&EntryId=2415551

מסביב בחדר, גניחות של סבל ויסורים

זמרים מתנדבים, משמיעים שיר או שניים בפתחה של הדלת

מנסים להרים את המורל לחיילים המתייסרים

ואולי בתוך תוכם חושבים "כיצד ממשיכים עם אלה החיים".

כן, חלפו 42 שנה.

לתינוקת הקטנה -  יש כבר ילדים משלה...

המשכנו את חיינו במסע של טלטלה וכאב

עם הרבה זכרונות כל אחד בעולמו שלו.

היו ימים, הם אינם נמחקים...הם צפים ועולים

הזיכרונות מכאיבים.

הם חלק ממני...עד סוף החיים!!!

 

---

 

פורסם ב-13 בספטמבר 2015, 20:03 במדור מחשבות והגיגים

 

מהרשת

 צילום לקוח מהרשת

 

חַבּוּשׁ מוארך (שם מדעי: Cydonia oblonga), אַסְפַּרְגֵּל, או בשמו העממי חַבּוּשׁ, הוא המין היחיד בסוג חבוש (Cydonia).

זהו עץ נשיר קטן הגדל באזורים חמים וממוזגים בדרום-מערב אסיה ובאזור הקווקז.

                                                                 צמחים שבעבר נחשבו כחלק מסוג החבוש (Cydonia) מסווגים עתה לסוגים ומינים נפרדים.

                                            כך חבוש סיני (Pseudocydonia sinesis), הגדל בסין, וכן שלושה מינים אחרים פורחים ממזרח אסיה, בסוג Chaenomele.

                                                       העץ גדל לגובה של 5 עד 8 מטר ולרוחב של 4 עד 6 מטר, והוא קרוב משפחה של התפוחים והאגסים.

                                          כמוהם, אף לחבוש פרי דמוי תפוח, המבריק בצבע זהוב כשהוא בשל וצורתו אגסית, 7 עד 12 ס"מ אורכו ו-6 עד 9 ס"מ רוחבו.

צבעו של הפרי הבלתי בשל, ירוק ועליו פלומה אפורה-לבנה אשר רובה (אבל לא כולה) נושרת בטרם הפרי מבשיל. הבשלת הפרי היא בסוף עונת הסתיו, אז משנה הפרי צבעו לצהוב עם ציפה קשה וניחוח עז. העלים פשוטים, באורך 6 - 11 ס"מ ומסודרים לסירוגין. העלים מכוסים אף הם בפלומה צפופה של שערות לבנות. הפרחים, הפורחים באביב, אחרי הלבלוב, הם בצבע לבן או ורוד, בקוטר 5 ס"מ.

מספר זחלי חרקים ממשפחת ה-Lepidoptera משתמשים בפירות החבוש כמזון ועל כן כל השתהות בקטיפת הפרי הבשל, עשויה להניב תנובה פגומה.  ויקיפדיה.

כילדה זוכרת בבהירות כי החבוש היה מגיע לביתנו בתקופת החגים, בראש השנה.

זה היה פרי קשה מכוסה ציפה קשה וירוקה שעליה פלומה.

הלפתן החגיגי הזה היה מקשט את שולחן החג.

אמי תמיד נזקקה לעזרת אבא לקילוף וחיתוך החבושים.

זו היתה פרשה בפני עצמה.

אבא היה נוטל את הסכין הכי גדולה במטבח, מכין קרש עץ עבה

בידו השניה פטיש גדול איתו היה מקיש על שפת הסכין כדי להתגבר על החיתוך הלא קל.

השבוע כשנתקלתי בחבושים מציצים מתוך ארגז

לא יכולתי שלא לעצור ולמשש

ולהיות לרגע שוב עם אבא שלי שאינו נמצא איתנו כבר שנים.

עמדתי ליד האיש שלי כשהוא נועץ את הסכין הגדולה בחבוש

מניח בסיר גדול

ותוך כדי...החבוש כבר משנה את צבעו ומתחיל להשחיר כמעה.

מכסה את הפיסות במים, מוסיפה סוכר לפי הטעם

מקל קנמון, מעט תמצית וניל

קליפת לימון מגוררת + קוביות לימון

מרתיחה על הגז ונותנת ללפתן הזה להתבשל לאיטו. 

צבעו משתנה לורדרד כתום.

טעמו - גן עדן.

כאילו הוכן ע"י אבא שלי

לפני שנים כה רבות, בעודי ילדה קטנה.

שנה טובה

הגשמת כל החלומות!

עוגת גבינה קרה ללא אפיה

---

 

כל כניסה למטבח בימים חמים כשהטמפרטורה סובבת סביב 33-36 מעלות

אני אומרת לעצמי

אולי אלך על הגירסה הקרה?

אולי?

לא תמיד אני מצליחה.

כי הלחם כבר תפח, התנור חם אז אולי אאפה עוד עוגיות או רולדת תמרים?

אבל זו העוגה הכי הכי אהובה עלי.

 תזיזו את האבטיח שתופס מחצית מהמקרר

ותכינו בקלי קלות.

החומרים

חבילת פתי בר

כפית תמצית וניל

כוס חלב קר

שמנת חמוצה רגילה

גבינה 5 % 500 גרם

חבילה פודינג וניל

פשוט נכון?

לערבב את הפודינג עם החלב, הגבינה והשמנת ולהקציף היטב

בתבנית להניח שכבת ביסקויט לזלף מעט מים מהולים בתמצית וניל או מעט יין מתוק אפשר גם כפית קפה נמס מומסת ברבע כוס מים

למרוח מחצית מהקרם

עוד שכבת ביסקויט והתזה של יין מהול במים

ויתר הקרם למרוח היטב.

בסיס פתי בר, שכבת גבינה, שוב שכבת פתי בר ושכבה עליונה גבינה.

ועכשיו לקישוט כראות עיניכם.

נחמד לפזר מעט שוקולית במסננת דקה.

 או תלתלי שוקולד (בעזרת קולפן ירקות)

או פשוט ריסוק של עוד מספר ביסקויטים ופיזור מעל.

והנה יש לכם עוגת גבינה הכי טעימה שיש.

מבלי להזיע.

רק ללקק ולהנות מכל ביס.

לקרר במקרר למספר שעות עד לגיבוש.

תהנו!

הדרכה - פרח תלת מימד.

---

 

פורסם ב-12 באוגוסט 2015, 17:52 במדור אמנות ויצירה

 

לאוהבי הסקראפ!

פתחתי קבוצה חדשה בפייסבוק

שמה בישראל

"כרטיסי ברכה ויצירה בנייר".

מוזמנים/ות!!!

כיוון שאני מקבלת הרבה פניות של בנות שכותבות לי "אני רק מתחילה, אני לא ברמה..."

כולנו התחלנו. אצלי זה התחיל בילדות ועם שאר ההפתעות של פאנצ'ים וחותמות שצצו לנו כמו פטריות

למדתי להתעסק ב"ניסוי וטעייה".

הנה סדנא קטנה להכנת פרח תלת מימד מפאנצ'ים פשוטים.

אלה החלקים שהכנתי.

העלים גזורים ביד חופשית.

מניחה את עלי הכותרת בשכבות

מדביקה בנקודה מרכזית בין אחד לשני. מהדקת.

מקמטת כל עלה בין קצות האצבעות ליצירת נפח.

את העלים מדביקה בסוף.

אחד הפרחים הכחולים הגדולים עבר "ניתוח"

בעזרת מספרי צורות קיצרתי לו את עלי הכותרת

כל עלה חציתי לשניים

והתחלתי לקפל כלפי מעלה כדי ליצור כוס קטנה.

הכל בעזרת האצבעות.

בתוך הכוס הקטנה הדבקתי את הפרח הקטן (בתמונה העליונה)

ובתוכו מספר שכבות של עגולים ממחורר נייר רגיל ביותר

(גם הוא רוצה להשתתף בחגיגה).

והנה כתוספת לכרטיס.

כבר חושבת על הבא בתור...

בשוק של נצרת - רשומה שניה.

---

 

פורסם ב-31 ביולי 2015, 9:11 במדור ביקורת והמלצות

 

הבטחתי המשך....כי כמה אפשר להעמיס ברשומה אחת?

אז בואו ניכנס יחד לשוק של נצרת.

ביום חם יש מסתור מפני השמש

ונעים שם בסימטאות הצבעוניות המציעות מכל טוב!!!

בואו נמשיך בטיול......תכינו ארנקים....יש כל כך הרבה מה לקנות..

הליכה איטית בסימטאות.

צמאים למיץ גזר? תפוזים? טרי...טרי...

ריח הקפה וההל עולים באפינו.

תאנים - מי אוהב אתכם יותר ממני?

מממממ....מחוץ לתחום......עבורי.

רק מי שרוקמת יודעת כמה שעות הושקעו כאן..

אני יודעת להעריך.

בחנות צמר אני יכולה להישאר יום שלם

תנו לי מסרגות ובואו לקחת אותי עוד שבוע...

איזה שפע. התברכנו.

כלי מטבח. חסר לכם משהו? שפע עצום.

תבלינים, ריחות וטעמים.

מזהים??

גן עדן לאוהבי המתוקים.

תזכורת "אתם בנצרת!".

גם בתחום הקולינריה לא חסר כאן מאומה.

נצרת בתמונות.

---

 

פורסם ב-30 ביולי 2015, 17:14 במדור ביקורת והמלצות

 

כן, מזמן לא היינו שם.

תמיד נהנית מחדש.

תחושה של לנסוע לחו"ל.

כיוון שהשנה איני יכולה לטוס, חסכתי את הדוחק בשדה התעופה, את התורים הארוכים

ההתרגזויות הקטנות, הדחיפות והמתח.

פשוט נסענו לנצרת.

אלה המראות שקלטה מצלמתי הפעם. 

סימטאות המספרות על היסטוריה.

מבט לשמיים, גם שם תמיד יש הפתעות.

ובסמטאות תקרה ואדריכלות מעניינת.

ישן וחדש.

מבט מבעד לחריץ בתקרת השוק.

פיסת שמים כחולים.

בחצר הכנסיה.

ועוד סימטה שהזכירה לי את ניו יורק.

כן, המראות חוזרים...דה-ז'ה-וו.....

ובפעם הבאה מראות מן השוק.

מישהו כאן לא אוהב שווקים.

הלו, גברים......לא שאלתי אתכם...!