התמונות שבאלבום

זוכרים איזה אלבומים היו לנו פעם פעם?

היו אלבומים די קטנים עם דפים שחורים

אח"כ "משוכללים" עם דף פרגמנט מפריד ביניהם.

והיו כאלה עם פינות מעוטרות לתמונות

ואח"כ אלבומי כיסים.

ומה היום בעידן החדש?

כבר לא מפתחים תמונות, הן שמורות בתיקיה במחשב

לפעמים הוא קורס, אבוי לנו

מצאתי את האלבום ילדות הישן שלי.

עמוס בזכרונות.

ילדה קטנה עם הורים צעירים.

אב מאושר ששרד את השואה וחובק תינוקת משלו

אחרי הגיהנום שעבר

לפתע יש תקוה, התחלה חדשה.

חיים חדשים בארץ המיוחלת שאליה עשה דרכו בדרכים לא דרכים

על פני ארצות וימים.

מביטה בתמונות עם השמחה והתמימות

עם החיוך והצחוק.

האקורדיון והספרים.

תמונות משפחה גרעינית של הורים ו-2 ילדים.

אצל אבא, כל לידה של ילד יהודי היתה ניצחון על הגרמנים

 מחייכת אל העולם

בוחנת. הסקרנות לגלות כבר החלה

אהבה ענקית לבובה נורית

עם סבתא אהובה שליוותה אותי רק עד גיל 12

הסבתא היחידה שהיתה לי.

בובה נורית שפוקחת ועוצמת עיניים.

בגדים שאמא תמיד רקמה לי.

אמהות מוקדמת.

למי אין צילום כזה בסטודיו של הצלם?

הצלם היחיד ברחובות.

החדר עם הוילונות הכהים ואורות בוהקים.

נראה שיש שם משהו מרתק....

עם האקורדיון הראשון שלי.

כשסבתא שחקנית תיאטרון אידי

ומורה לפסנתר ואקורדיון.

ודוד מנשה רבינא מבקר הפילהרמונית 

וכותב כתבות לעיתון.

מאז...לא הסתפרתי יותר. והשיער גדל וגדל עד עצם היום הזה.

והיום כשאני מוקפת בנכדות, הן אוהבות  לעשות לי תיסרוקות.

יש כיף גדול מזה?

אמנות ויצירה כתרפיה לנשמה.: לכל איש יש שם שנתנו לו אביו ואימו

אמנות ויצירה כתרפיה לנשמה.: לכל איש יש שם שנתנו לו אביו ואימו: ג'וזף פוגש את אסנת 1490-1500 By Yair Haklai - Own work, CC BY-SA 4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=...

זכרונות דור שני לשואה.

אבא שלי. אליעזר בן נחום (אולייסקי) ז"ל

שורד שואה. ניצול מחנה קלוגה בפולין. יליד וילנה.

נותר בגפו.

הביא את אפר אביו נחום אולייסקי ז"ל לקבר ישראל.

נותרו הזיכרונות והם מלווים אותי במסע חיי,חיים לצידו של ניצול, עם סיוטי הלילה, זעקות קורעות לב מתוך שינה, התעוררות פתאומית עם דפיקות לב מואצות.

זיכרונות כואבים שלו, חילחלו לתוך חיינו, הדור השני לשואה!!!

הרבה משא בגוף אחד , הסתרות ושתיקות והרבה הרבה דמעות.

אחריות אין קץ, דאגות וחרדות לשלומה של המשפחה שהקים.

אדם עם כריזמה. חוכמה והומור, יופי פנימי וחיצוני, חום ונתינה אינסופית.

עורך דין מצליח שם בפולין הרחוקה, וויתור על החלום, כאן עם העליה הלא פשוטה וההתחלה החדשה במקום מבטחים. 

אבא! היית המיגדלור שלנו, הכתף, מוביל הדרך.❤️🏆🥇

תמיד אמרת "הלימודים הם החשובים, הם ההשקעה לחיים, את ההשכלה שום גרמני אכזר לא נטל ממני.

ההורים, המשפחה, הרכוש, הבית...נמחקו מעל פני האדמה!!!,

רק התארים, הידע וההשכלה פתחו לי דלתות כדי לשרוד, נותרתי

חסר כל ובניתי את חיי מחדש בזכות המטען הפנימי, הוא היה רכושי".

אבא שלי, זיכרך לא ימוש ממני לעד. ❤️😢❤️

ימי קורונה - פסח 2020

היא הגיעה גם אלינו, עוד משלוח מסין

הכי משמעותי שהגיע משם.

אליאקספרס ירד מהכותרות

במקומו......

קורונה...קורונה...מאות פעמים ביום.

מספר הנדבקים, מספר המתים...

ימים עצובים.

הדלת סגורה, שכחתי כיצד היא נראית מצידה האחר.

ספונה לי בבית, מנסה להפוך את הלימון ללימונדה.

לסרוג, לקרוא, לבשל, לכתוב, לצפות במסכים

לנקות ארונות, לטפל באדניות.

ולחכות לימים טובים יותר.

לדעת שהנכדים רחוקים, זה החלק הקשה.

הרצון לסייע, לבלות איתם בעוד יום של אפיה, יצירה, שיחות והנאה...

ואי היכולת לעשות זאת.

התמונות הופכות לצללים

המחשבות עמוקות מאי פעם.

תקופה הזויה שלא חווינו כמוה.

ליל הסדר מגיע.

עורכת שולחן עם מיטב מאכלי החג

מפה לבנה, אגדות ונרות.

הטלביזיה פתוחה על ערוץ 12

מזפזפת לערוצים האחרים

כולם מתחרים על ליבו של הצופה בערב המיוחד הזה.

20.30 כולם נקראים למרפסות לשאול את הקושיות

אבל.....

המרפסות האחרות רחוקות

ואת החוויה אנו חווים מערים אחרות.

אמנות ויצירה כתרפיה לנשמה.: תרומתי הצנועה לפיתוח עולם הדימיון של ילדים.

אמנות ויצירה כתרפיה לנשמה.: תרומתי הצנועה לפיתוח עולם הדימיון של ילדים.: "הסימן האמיתי לפיקחות (אינטליגנציה) הוא לא ידע אלא דמיון" (אלברט איינשטיין) כל אחד מאיתנו אם בתקופת ההורות או הסבתאות, ...

אמנות ויצירה כתרפיה לנשמה.: אמנות ויצירה כתרפיה לנשמה.: לנפוש בכפר בלום - חופש...

אמנות ויצירה כתרפיה לנשמה.: אמנות ויצירה כתרפיה לנשמה.: לנפוש בכפר בלום - חופש...: אמנות ויצירה כתרפיה לנשמה.: לנפוש בכפר בלום - חופשה ישראלית : נופש ישראלי בכפר בלום. חייבת, חייבת להנציח את החופשה הזו בכפר בל...

לנפוש בכפר בלום - חופשה ישראלית

נופש ישראלי בכפר בלום.

חייבת, חייבת להנציח את החופשה הזו בכפר בלום. יש לי סיבה מוצדקת, זוהי חופשה אחרונה בהחלט לאחר 9 שנים באותו מקום עבודה. החופשות תיזכרנה לטוב. היו מושקעות, אחת לשנה - זמן מנוחה. והפעם בצפון (לאחר שנים באילת) היו תהיות, מה מחכה לנו שם... אז הנה הצצה התחלתית... הלובי  החדר פינת הקפה בחדר מרפסת. חם. מצלמת מבעד לדלת הרשת איפה עוד ראיתם חדר אוכל כזה? צבעוניות כזו? אפשרויות ומגוון כזה?                  הייתי בבתי מלון ברחבי העולם. גם אתם, אני בטוחה.     היכן ראיתם שפע כזה? היכן? גלו לי.             חייבים להנציח, כי מי יודע אם אשוב לשם?                   המצלמה היא הכי הכי חברה - להנציח חוויה.     אז אלה הזיכרונות שלי שאותם אני רוצה להקדיש לזוג מקסים שליווה אותנו במשך השנים. זו היתה חופשה אחרונה שלנו יחד, צמודים, מטיילים, אוכלים יחד, צוחקים, מתלחשים, משתפים. מי חשב שניפרד בכל כך הרבה כאב ודמעות מהחבר שעזב אותנו בשל מחלה ארורה. א. אהוב כל כך....תהא מנוחתך עדן. זיכרונך לא ימוש מאיתנו לעד. כותבת ובוכה. אתה כבר לא כאן לראות את הרשומה. עזבת אותנו באמצע החיים. כל התחינות והתפילות שלי לא עזרו לצערי. רציתי כל כך שתבריא, שתישאר איתנו. בעיקר בשביל האשה שכל כך אהבת. אוהבים אותך ומתגעגעים כל יום כל שעה. מסרבים להאמין!

לכל איש יש שם שנתנו לו אביו ואימו

ג'וזף פוגש את אסנת 1490-1500 By Yair Haklai - Own work, CC BY-SA 4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=81096198 https://www.youtube.com/watch?v=3XRSQqDpEOU פיתחו והקשיבו לכל איש יש שם חוה אלברשטיין מילים: זלדה מישקובסקי לחן: חנן יובל לכל איש יש שם שנתן לו אלוהים ונתנו לו אביו ואימו לכל איש יש שם שנתנו לו קומתו ואופן חיוכו ונתן לו האריג לכל איש יש שם שנתנו לו ההרים ונתנו לו כתליו לכל איש יש שם שנתנו לו המזלות ונתנו לו שכניו לכל איש יש שם שנתנו לו חטאיו ונתנה לו כמיהתו לכל איש יש שם שנתנו לו שונאיו ונתנה לו אהבתו לכל איש יש שם שנתנו לו חגיו ונתנה לו מלאכתו לכל איש יש שם שנתנו לו תקופות השנה ונתן לו עיוורונו לכל איש יש שם שנתן לו אלוהים ונתנו לו אביו ואימו לכל איש יש שם שנתן לו הים ונתן לו מותו.

השיר המתנגן באזני, שלח אותי שוב למקורות, לחקור את מקורות השם שניתן לי ע"י הורי

פעם פעם...

אי שם בבית היולדות בחדרה שם נולדתי.

כבת של אמא מורה, מה הפלא שיצאה לחפש לי שם במחוזות התנ"ך.?

שם שהיה הכי דומה לשמה של סבתי ׁ(אימו של אבי) שנספתה בשואה.

במהלך ילדותי לא היו בסביבתי "אסנתיות" נוספות.

את האסנת הראשונה פגשתי בהגיעי לצבא, לטירונות.

היינו באותו חדר.

המכ"ית שהיתה מקישה על דלתנו בבוקר היתה קוראת "אסנתיות לקום".

קולה מהדהד באוזניי למרות השנים הרבות שחלפו מאז.

פעם נוספת שפגשתי באסנת נוספת היתה בעת עבודתי בפנימייה...

אני כיועצת, היא כעובדת סוציאלית.

אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן הייתה אשת יוסף שניתנה לו על ידי פרעה, וילדה את ילדיו מנשה ואפרים במצרים. במדרשי חז"ל^[1] מובא שילדה את מנשה ואפרים בחודשים אדר ואייר. ספר בראשית אינו מוסר כמעט מידע על אודותיה, אך בספר יוסף ואסנת שבספרים החיצוניים היא הדמות הראשית.

בראשית פרק מא פסוק מה
וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם:

בראשית פרק מא(נ) וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן:(נא) וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי:(נב) וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי:

בראשית פרק מו(ח) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה יַעֲקֹב וּבָנָיו בְּכֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן:
(יט) בְּנֵי רָחֵל אֵשֶׁת יַעֲקֹב יוֹסֵף וּבִנְיָמִן:(כ) וַיִּוָּלֵד לְיוֹסֵף בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם:(כא) וּבְנֵי בִנְיָמִן בֶּלַע וָבֶכֶר וְאַשְׁבֵּל גֵּרָא וְנַעֲמָן אֵחִי וָרֹאשׁ מֻפִּים וְחֻפִּים וָאָרְדְּ:(כב) אֵלֶּה בְּנֵי רָחֵל אֲשֶׁר יֻלַּד לְיַעֲקֹב כָּל נֶפֶשׁ אַרְבָּעָה עָשָׂר:

זוכרת בסביבתי חברות שלא אהבו את שמן, שרצו להחליפו באחר.

שכעסו על הוריהם על הבחירה.

אני אהבתי את שמי, עד אשר המרתי את מקום מגורי לניו יורק הרחוקה.

במקום עבודתי במוסד פסיכיאטרי ידוע, התמודדתי לראשונה עם עיוותי השם שלאמריקאים היה קשה לבטאו.

מצאתי עצמי מסבירה, משמיעה שוב את שמי האמיתי

אך נתקלתי בקושי יומיומי.

כמו כל אחד מאיתנו, גם לי היו שמות חיבה בקרב משפחתי ובעיקר ניסיונות לקצר את השם לקליט יותר.

אכן..........לכל איש יש שם.

אמנות ויצירה כתרפיה לנשמה.: זיכרונות ילדות ומציאות עכשווית

אמנות ויצירה כתרפיה לנשמה.: זיכרונות ילדות ומציאות עכשווית: פעם פעם בילדותי הרחובותית, אי שם בין פרדסים מדיפי ריח בשמים, חיפה נחשבה רחוקה. כאילו שוכנת בארץ אחרת. לא מוכרת. הכרמל נרא...

חוטמית זיפנית - זכרונות מבית אבא

הוספת כיתוב

מי חשב שפרח יעורר בי התרגשות וגעגועים לאבא שעזב אותנו לפני 25 שנה.?
גרנו בבית שהגישה אליו היתה באמצעות שביל, שלוש מדרגות ומשטח הנתמך על ידי עמודים שתמכו בבית דירות של 7 דיירים.
הגינה תמיד היתה מטופחת, עם צמחיית צל האמורה לשרוד בתנאים אלה.
הבית היה ברחובות, בסמוך למכון וייצמן למדע.
הורי שהיו אנשים אסטטיים בלבושם, בביתם והכניסה לבית היתה חשובה להם במיוחד, דאגו לטיפוחה של הגינה, הרימו כל פיסת נייר, או ענף שסיים את חייו ויבש.
אבא, אמא ושתי בנות. משפחה קטנה ומלוכדת.
בבית הקודם בן 4 דירות, אבי טיפח את הגינה המשותפת כי איש לא שם דעתו אליה. צמחו אצלנו תותים, בצל ירוק, גזרים וירקות, ממש משק אוטארקי קטן.
הגינה בבית החדש כבר היתה בעלת אופי אחר לחלוטין. הגינה היתה בקומת עמודים.
באחד מטיולי בטבע שלנו, נתקלנו בחוטמית הזיפנית היפיפיה והמרשימה בגובהה. איך אפשר להתעלם ממנה? היא זועקת "אני פה, תתייחסו אלי"
חלק מפרחיה יבשו ואבא אסף זרעים והעביר אותם לגינת הבית.
לימים משני צידי הכניסה פרחו להם בנוכחות מרשימה וורודה.
והיום..........ובמהלך השנים שחלפו, כל מיפגש עם היופי הזה........מעורר בי זכרונות וגעגועים לאבא. אבא שכל כך חסר לי.

וטיול ברחבי הויקיפדיה, מפגיש אותי עם המידע הבא.....לחוטמית פריחה בצבע ורוד, וגובה של 1.0 עד 2.0 מטר. שמה נובע מהבליטה באמצע הפרי המזכירה חוטם ומקורו בשם בערבית, ח'טימה. בעברית מכונה גם "ורד הקציר" או "ורד הקוצרים".

הגבעול ארוך ואינו מסתעף, מכוסה שערות קשות וזיפניות ומכאן התואר זיפנית. הפרחים יוצאים מבין העלים ונישאים על עוקץ קצר. הגביע בן חמש אונות, חמשת עלי הכותרת הורודים דמויי משולש הפוך מפורצים בראשם ואורכם כחמישה סנטימטר בבסיס. הפרח פתוח ובמרכז צלקת, עמוד עלי מוקף בצינור האבקנים. לצמח עלי שחלה רבים.

ברפואה העממית יש המשתמשים בנוזל של צמח החוטמית לריפוי פצעים, כוויות, שיעול ודלקות. את הניצנים של הפרחים אפשר לאכול כשהם מבושלים או כשהם חיים. ניצני הפרחים של החוטמית נחשבים תרופה למחלות בדרכי הנשימה.

החוטמית הזיפנית בישראל נפוצה בחבל הים תיכוני, בגליל, בכרמל, ביהודה ובשומרון במקומות שכמות הגשם בהם מגיעה ל-400 מילימטר לפחות. החלק מעל הקרקע של צמח החוטמית מת ומתייבש בקיץ. בחורף מתפתחת שושנת עלים ומתוכה עולה עמוד פריחה זקוף. הפרחים הוורודים רבים וגדולים מאוד, בגליל ובכרמל הפרחים כהים יותר ובגלבוע ובשומרון הם בהירים יותר. הצמח כולו שעיר וזיפני. הפריחה מתרחשת מחודש אפריל עד חודש יוני.

בשל יופיו והדרו, נשתלו פרחי חוטמית רבים לאורך כבישים מהירים בישראל ובמיוחד לאורך כביש 6, בו הן פורחות בשיא האביב (בעיקר בחודש אפריל ותחילת מאי). כמו כן נשתלו פרחים רבים מסוג זה בירושלים.