זוכרים איזה אלבומים היו לנו פעם פעם?
היו אלבומים די קטנים עם דפים שחורים
אח"כ "משוכללים" עם דף פרגמנט מפריד ביניהם.
והיו כאלה עם פינות מעוטרות לתמונות
ואח"כ אלבומי כיסים.
ומה היום בעידן החדש?
כבר לא מפתחים תמונות, הן שמורות בתיקיה במחשב
לפעמים הוא קורס, אבוי לנו
מצאתי את האלבום ילדות הישן שלי.
עמוס בזכרונות.
ילדה קטנה עם הורים צעירים.
אב מאושר ששרד את השואה וחובק תינוקת משלו
אחרי הגיהנום שעבר
לפתע יש תקוה, התחלה חדשה.
חיים חדשים בארץ המיוחלת שאליה עשה דרכו בדרכים לא דרכים
על פני ארצות וימים.
מביטה בתמונות עם השמחה והתמימות
עם החיוך והצחוק.
האקורדיון והספרים.
תמונות משפחה גרעינית של הורים ו-2 ילדים.
אצל אבא, כל לידה של ילד יהודי היתה ניצחון על הגרמנים
מחייכת אל העולם
בוחנת. הסקרנות לגלות כבר החלה
אהבה ענקית לבובה נורית
עם סבתא אהובה שליוותה אותי רק עד גיל 12
הסבתא היחידה שהיתה לי.
בובה נורית שפוקחת ועוצמת עיניים.
בגדים שאמא תמיד רקמה לי.
אמהות מוקדמת.
למי אין צילום כזה בסטודיו של הצלם?
הצלם היחיד ברחובות.
החדר עם הוילונות הכהים ואורות בוהקים.
נראה שיש שם משהו מרתק....
עם האקורדיון הראשון שלי.
כשסבתא שחקנית תיאטרון אידי
ומורה לפסנתר ואקורדיון.
ודוד מנשה רבינא מבקר הפילהרמונית
וכותב כתבות לעיתון.
מאז...לא הסתפרתי יותר. והשיער גדל וגדל עד עצם היום הזה.
והיום כשאני מוקפת בנכדות, הן אוהבות לעשות לי תיסרוקות.
יש כיף גדול מזה?
אילו זיכרונות יפים, תרתי משמע. נראת ילדות חמה ונעימה. האם ארגנת מחדש את האלבום לאלבום מעוצב של היום?
השבמחקלא ממש. ניסיתי להציל את האלבום הישן ולגבות אותו ע"י צילום התמונות גם כאן בתיקיית התמונות
מחק