הקורונה הגיחה לחיינו והעמידה שלט עצור בפנינו!!!
לא ציפינו!
נותרנו המומים.
שאלות, הרהורים, תהיות ופחדים משתקים.
שדות התעופה דוממו מנועים.
נסגרו דלתות הבתים.
הכבישים הפכו שוממים.
בסופרים - עשו משלוחים.
החל מירוץ אחר...נייר טואלט וביצים.
קופסאות שימורים ומצרכים יבשים.
ה-ZOOM פרץ לחיינו.
הטלביזיה שידרה טבלאות של חולים,מתים ומחלימים.
באולפנים נכחו פרופסורים חשובים.
נדרשנו לכפפות ומסיכות
שנועדו...לשמור עלינו.
אין יוצא ואין בא.
נתק מההורים, הנכדים, המשפחות והחברים.
חלקינו מצייתים
אחרים מזלזלים....
מה חדש במחוזותינו?
המסכים מהבהבים בכל החדרים
הילדים נשארים בבתים.
בתי הספר נסגרים.
הורים לא עובדים.
קניונים שוממים.
מסעדות נעולות
רק חלקן בעסקי משלוחים.
העולם בכאוס מוחלט.
אין תשובות, אין מענים.
כולנו מבולבלים!
לפרופסורים המכובדים דעות חלוקות,
אין די מחקרים,
אין תרופות.
מכשירי הנשמה
מדי חום
מטושים
ועוד מילים מוזרות נוספו ללקסיקון המילים.
ואני? מנסה להתמודד כמו כולם
אוחזת במסרגות
ויוצרת ברוח הזמן....
יופי של בובה עם מסיכה :-) תיארת נכון את התחושות... מקווה שאנו לקראת הסוף
השבמחקתודה מוטי. התגובות שלך מחזירות אותי לימים עברו, של הבלוגיה הפעילה שלנו
השבמחק