שמים אפורים ללא גוונים
אפור מונוטוני
משקף את האפור העוטף את הלב.
הרהורים באלה הימים
דאגה, עצב, חששות ופחדים.
ה-7.10 צבע את חיינו באפור.
הדמעות זולגות
עצב צובע את הפנים,
איפור באפור.
לכסיקון המילים השתנה...
"חטופים", "אותר לפירסום".
אולפנים עמוסי עיתונאים ואלופים שזקנו...
ויכוחים, אי הסכמות, חיזויים פסימיים,
אינם תורמים לאוירה.
עוד שבת בפתח...
מי יכול לומר "שבת שלום"? ואין שלום!
חג קרב...שהיה כל כך אהוב!
מי יעלה על דל שפתיו, את צמד המילים..
"חג שמח" והוא כלל אינו שמח!?
ימי מלחמה בכל החזיתות.
חיילים מסכנים חייהם בגבורה,
חיילות בשיריון מפתיעות בתעוזה.
אחים חטופים בעזה, עוברים אונס ועינויים.
כולנו בלי יוצא מן הכלל - דואגים.
סופרים ימים ולא מאמינים.
כיצד נפלנו כולם לעומקו של בור שחור.
מי ישלח לנו חבל הצלה?
מי יקשיב לקול הזעקה?
מדוע העולם שותק?
הזוועות ממשיכות!
מה אנחנו רק רוצים?
רוצים לחיות!
בפיסה הקטנה כל כך
בעולם הגדול!
תנו לנו שקט ושלווה
להניח ראשנו בלילה על כר
ללא דאגה!
עצוב מאוד :-(
השבמחק