חמש בבוקר!
העולם מתעורר לקולות מלחמה
מטוסי קרב מפלחים את השמים מעלה
מעירים בדאגה, בתחושה של התעוררות חדשה בזירה.
לא שאמש ובימים שקדמו היתה דממה,
מתמודדים שוב עם מלחמה כפויה,
שנקלענו אליה ללא כוונה תחילה.
הלב פועם בחוזקה,
המחשבות מציפות בדאגה.
לא, אין לנו על כך שליטה.
העולם שוב התעורר לקולות מלחמה.
טייסים צעירים במטוסים אימתניים,
שומרים עלינו ממרומים.
אני מתפללת להורי המתים
"שימרו עלינו אהובים"
"אתם כל כך חסרים."
"מאידך שמחה שנמנעים מכם ימים עצובים".
ואנו האזרחים, חסרי אונים!
כל שנותר לנו, לסמוך על הצבא
והחיילים הגיבורים שעכשיו מסתערים,
גם כשהם עייפים ומותשים
מסכנים נפשם להשיב את החטופים.
אנחנו כאן צמודים למסכים
למרות הכאב והקשיים.
מנסים למנן ובורחים לערוצים אחרים
של ספורט, טיולים ובישולים.
כדי לדאוג פחות ולהימנע מכאבים וייסורים.
שונאי מלחמה
שוחרי שלום.
אבל....
עם כאלה שכנים
האם יש לנו סיכויים?
נדמה לי, לצערי, שגם לנו יש חלק - אולי קטן - במלחמות שאינן נגמרות.
השבמחקהבוקר הייתה מלחמה??? בעצם כל יום יש לנו כבר יותר מעשרה חודשים...
השבמחק