יום ראשון, 10 באוקטובר 2010

עננים מה הם אומרים?



יושבת מול המסך, והם קרבים אלי מבעד לחלון ומביטים פנימה.

גלגלי הזכרון מסתובבים ומעלים תמונות מן העבר.

שיעור מולדת - באחת מכתות היסוד, מחברת עטופה עם "שער" מקושט ובתוכה מעתיקה את אשר המורה על 

הלוח כתבה.

היא עושה לנו היכרות עם סוגי העננים. אני מתחברת אל העבר....העבר הרחוק מאד...אל כתת הלימוד עם המורה

 "המבוגרת"...


ובכתה הסמוכה אמא מלמדת. לא סתם אמא - זו אמא שלי!!!

ואני הילדה הטובה והשקטה, שכל המורות חברות של אמא, ובערב באות לבקר ומציצות לחדר שלי 

פנימה...לבדוק אם כבר סיימתי שיעורים להכין!

ובבוקר בשמלה אחרת המורה למולי עומדת ומלמדת.

על ענני הגשם

ענני נוצה

ענני כבשים

גבוהים ונמוכים, כבדים ורחוקים.


מיד במצלמה הפרטית שלי מצטיידת ואתכם משתפת במראות מחלון ביתי

ממש ממש תמונות - עכשוויות!!! אולי תתרגשו איתי!


ואני רוצה להביט בהם בעננים ורק קצת להישאר עם המחברת והזכרונות

של כתה ב'.





ובנין האוניברסיטה החיפאי עומד כסמן הראשי! ממש כמו במסדר צבאי!








וממשיכה להביט בהם בעננים ומנסה לדמיין מה הם אומרים ואיזה סיפור לנו היום מספרים...והם לנגד עיני 


משתנים ומשתנים ויש להם עוד ועוד סיפורים!

לא מוותרת ומחלון אחד לשני עוברת...






אני צודקת. מכל חלון זה לגמרי אחרת.






ואני נזכרת בציורי העננים במחברת ובמורה הנהדרת.




כו(צילום מהרשת ).

זו נוסטלגיה לשמה  - הייתי אומרת!


יום שבת, 9 באוקטובר 2010

מה עושות האיילות?


    מה באמת עושות האיילות? תמונות מספרות.

                                                                      מה עושות האילות - שירים לילדים - אנקורים / לאה גולדברג

                                                                                     מה עושות האיילות

                                                                                 מילים: לאה גולדברג

    מה עושות האיילות בלילות?
    הן עוצמות את עיניהן הגדולות.
    הן שולבות את רגליהן הקלות,
                                                   ישנות האיילות בלילות.                                               

    מי שומר על חלומן המתוק?
    הירח הלבן מרחוק
    .


    לא אנחנו לא הערנו אותן משנתן, הגענו בשעת צהרים לערבה, עצרנו בצד בשקט בשקט וחיכינו...


                הבטנו לעבר הסלעים, מקום שצפינו בהן רק בטיול הקודם לפני כשנה....נדהמנו..

         פסקה שם כל תנועה בשטח. היעלים  והעופרים הקטנים שרצו בין הסלעים כבר לא היו                                        שם. 
    רעש דחפורים ובניית מלון חדש הפריעו לשלווה שהמקום הזה ידע.

             לא ויתרנו.....חיפשנו מכל עבר, לאן נעלמה החיה האצילה והשלוה הזו? לאן....


             והנה....שם......רחוק..על הר סלעי אחר היא נחה, עייפה מלהילחם באדם שאינו מתחשב

                                               בזה שדחק אותה מבלי שנתן דעתו עליה....היא שכבה וחשבה!


                                 


                                  

                                  

                                  

                                  

                                 

    הויקיפדיה מספרת כי.
    "היעלים שוכנים בסלעים ובצוקים ומבנה גופם מותאם לטיפוס. הם מסוגלים לנוע על פני קיר סלע תלול בהיאחזם בכל זיז, לזנק מטרים אחדים מצד אחד של ערוץ למשנהו, ולדלג על פני תהום למרחק מטרים אחדים. היעלים פעילים בשעות היום הקרירות או בלילות מוארים. במזונם הם בררנים, יש צמחים שהם אוכלים מהם רק חלקים מסוימים ויש צמחים שאין הם נוגעים בהם כלל. בדומה לעיזים, רועים במשך כל היום, ועושים הפסקות בין הארוחות. בשעות שלפני הצהריים ובצהריים הם נחים ומעלים גירה. חוש הראייה הוא החוש המפותח ביותר שלהם. גם חושי השמיעה והריח מפותחים היטב."
    "היעלים הם בעלי חיים חברותיים, החיים לרוב בעדרים. נקבות, זכרים בינוניים וזכרים בוגרים מתאגדים לקבוצות נפרדות, או מעורבות, בנות 2-20 פרטים ולעתים גם בנות 50 פרטים ויותר. קיימת היררכיה ברורה בכל עדר".
    " כאשר הזכר מחזר אחר נקבה הוא מפריש חומר ריח מבלוטות מיוחדות שבאחוריו, הוא מוריד את ראשו ומפשיל את שפתיו.'
    ,הריון, נמשך חמישה חודשים. לקראת ההמלטה עוזבת הנקבה את עדרה, ממליטה במסתור וחוזרת לעדרה כמה ימים לאחר ההמלטה. ולד אחד עד שניים נולדים בכל המלטה. הגדי הנולד נעמד על רגליו בתוך 15 הדקות שלאחר ההמלטה. הגדיים מגיעים לבגרות מינית בגיל שנתיים. בשנות ה-50 הופסק ציד היעלים בארץ, הם הוכרזו כבעלי חיים מוגנים ואוכלוסייתם התאוששה'.


                                 התאוששה? הטיול האחרון השאיר אותי בתחושה אחרת, בתחושה של דאגה. לא כך זה נראה!
                                                              מה נראה בטיול הבא? זו כבר שאלה גדולה!!!


    לחרוז חרוזים ולא במילים!



    אחת האהבות שלי היא לבטא רגשות במילים.

    תמיד עדיף - בחרוזים.

    בוקר ה-9.10 היום בדיוק לפני ........ שנים, ילדתי את בתי!

    מזל-טוב    ילדה אהובה שלי!  היום הוא היום שלך!

    ואני כבר חושבת על המילים כדי לחרוז לך חרוזים.

    אבל......זה ישאר רק בין שתינו.

    אני כאן כדי לגעת, למשש  ולהיזכר ביצירות הדורשות רוגע, ריכוז ועיניים טובות (זוכרים שדיברנו 

    עליהם רק לא מזמן?)

    הפעם רוצה לחלוק איתכם עולם צבעוני מאתגר, עולם החרוזים (ולא במילים) שלי.

    אז קבלו את הקטנטנים.
     בכל מיני צבעים.
                   

    העיסוק בהם ולו ההתחלתי ביותר גורם להתמכרות!

    זה עולם צבעוני כל כך של צבעים, צורות, גוונים, חומרים, גדלים ומה לא???

    השמיים הם הגבול? נראה לי שאפילו מעבר.....

    היכולת ליצור לעצמך תכשיטים מעשה ידיך היא תחושה נפלאה!

    נצא לסיור בארץ האפשרויות האינסופיות, בתיבת החרוזים הפרטית שלי. כל התוצרים (כאן רק 

    הדוגמית) הן מעשי ידי כמובן!

    מה אפשר ליצור מהקטנטנים הללו  - 


    אפשר למשל......לרקום איתם!







    אפשר ללפף!





    לחרוז!





    להכין פרחים שאינם נובלים!




    לקשט את האצבעות בשלל טבעות!




    ואת תנוך האוזן באוסף של עגילים!



    לסרוג עם חוטים בשילוב חרוזים!



    ולעמוד יום אחד מול התוצאה שהכל יציר ידיך ולהבין שחרוזים הם הרבה רגעים של לבד!!!


    והפעם זו היתה פינת ההצצה אל עולם החרוזים הפרטי שלי!

    היתה זו רק טעימה קטנטנה! פיצפונת!!!!!!

    שבת שלום חברים!

    ויום הולדת שמח לך ילדה אהובה שלי!



    יום שלישי, 5 באוקטובר 2010

    כרטיסי ברכה לתינוקת חדשה!




    שמחה גדולה במשפחה! בת אחותי ילדה לפנות בוקר בת!  וזיכתה את אחותי בתואר הכי שווה -  סבתא!
    3 שבועות אחרי שבתי ילדה את בנה המקסים (נו טוב אני משוחדת).
    אז זו לא סתם לידה...זוג חדש במשפחה!
    מה ששולח אותי בתוך ההתרגשות לחפש כרטיס ברכה מתאים בתוך אוסף הכרטיסים
    שיש לי.
    בואו איתי למסע החיפושים...במגירת הכרטיסים שלי....שכולה מתוצרת עצמית כמובן.
    רוצים?





    וכמו שאני מכירה את עצמי - כנראה אכין בסוף משהו מיוחד עבורה!
    אבל בנתיים אדפדף!


    כרטיס 1 .




    כרטיס 2.





    כרטיס 3 .





    כרטיס 4.





    כרטיס 5 .





    כרטיס 6 .




    כרטיס 7 .



    כרטיס 8 .



    כרטיס 9 .



    כרטיס 10 .




    כרטיס 11 .



    אנא כיתבו לי איזה כרטיס הכי הכי אהבתן  ועיזרו לי לבחור !!! 
    תודה!

    ונסיים להפעם באימרה המתבקשת!!!

    ילדים זו שמחה! ילדים זו ברכה!

    יום ראשון, 3 באוקטובר 2010

    תיקים מצטלמים (!)



      08/10/2010


      תיקים! תיקים!   (אמנות ויצירה)  זו היתה רשומה שכתבתי ב-24.8.2010מופלאה".

      הבטחתי לעצמי!!!  חשבתי שעוד אספיק בחופש הגדול....אבל גם הוא חלף.

      מספר פעמים ניגשתי לערימת הבדים וניסיתי להרכיב בדמיוני תיק חדש......אבל......

      כן, קוראים לה המוזה ומיחסים לה משקל רב.

      מספרים עליה שלפעמים היא מבקרת, לעיתים נעדרת...פתאום היא חוזרת ושוב נעלמת!

      מה עוד לא כתבו עליה - על המוזה!

      באחד מימי "חג הסוכות", בעודי סופרת את הימים שנותרו לי מתוך הבנה שהחופש

      הבא, יקח זמן עד שיבקר בסביבה ועלי למהר, אחרת לא יקרה דבר.

      שוב טיול לחדר העבודה שלי, שוב הוצאה של הבדים, חיפוש, נסיון לחבר בינהם (אוף

      כמה שאני שמרנית). אולי הפעם אתפרע בצבעים? יצליח לי? למה זה יתאים?

      החלפת תיקים תדיר,  אצל אשה הם מבצע לא פשוט, הרי אנחנו סוחבות את כל הבית

      על כתפינו. לא פעם קראתי כתבות בנושא זה, לא מעט נכתב על מה אשה מחזיקה שם

      בתיק (כן ברור שגם את המפתחות/הארנק/הפלפון וכו' של האיש..).

      נלחמתי בעצמי , זהו, הזמן קצר והמלאכה מרובה, אני חייבת לתפור תיק חדש לאוסף

      הקיים...שחלקו צולם ברשומה ההיא....

      הוצאתי בדים והתחלתי להעיז (כן אני יודעת הכל יחסי, התיקים הצבעוניים עם שלל

      בדים, דוגמאות, צורות וסוגים שאני רואה סביבי - יעידו על כך).

      והרי התוצאה להפעם -





      הבסיס הוא בד שחור - רואים? ממנו גזרתי מלבן ברוחב 45 ס"מ על כ-80 ס"מ אורכו.

      עליו תפרתי כיס שמבנהו מלבן שכיווצתי בחלקו העליון, עפ"י הדרכה שניתנה לאחרונה

      ברשת והקרדיט ל"פיה לולית" שהיתה כה נדבנית. אבל אני כדרכי.....הלכתי לכיוון שלי.

      הכנתי את הכיס מראש, קיפלתי את החלק העליון (השחור) ומיקמתי עליו את הכיס

      המכווץ. או אז, העברתי מספר תפרים וחילקתי ל-3 כיסים.

      הכיווץ מאבטח את תכולת הכיסים בצורה נפלאה.

      הכנתי 2 רצועות (ידיות) באורך 78 ס"מ (כדאי ומומלץ להתאים לגובה, לבדוק תיק קודם

      שנוח לך איתו)

      וקדימה לתפירה.

      טוב הגזמתי כבר.......ורוד על שחור!!!

      אמשיך להעז?




      בחרתי בד בטנה פרחוני על רקע שחור (למדתי מטעות של תיק אחר שאת בטנתו

      תפרתי בלבן - טעות!!!   לא לתפור בטנה לבנה.....אחרת התיק יבלה רבות במכונה

      הכביסה!).



      תפרתי גם עליו כיסים מהבד השחור בתפרי זיג-זג לבנים ו......נשמתי עמוק וחיברתי.

      והפעם אבטחה נוספת - כפתור ענק וסגירה (טוב פעם אחת כבר נפל לי ארנק באוטובוס

      החשוך ואחרי מספר לילות ללא שינה הוחזר ע"י נהג ישר שקיבל את מלוא המחמאות

      לתיקו האישי באגד).

      לא עוד! הפעם יהיה לי תיק קצת יותר בטוח! (נקוה).

      תם ונשלם?

      מה הוא לא נראה ערום במקצת?

      אין בעיה! קדימה לצמר ולמסרגה.  סרגתי וסרגתי. התאמתי, הוספתי, תפרתי ועיטרתי.

      וזו התוצאה הסופית.




      ועכשיו יש לי כבר תיק גם בצבעי ורוד/שחור!





      ומה  עם עוד צבעים? שיתאים גם לבגדים האחרים?

      תזכירו לי מתי החופשה הבאה!!!

      תיקים תוצרת בית.



        תיקים מצטלמים (!)

        08/10/2010



        הבטחתי לעצמי!!!  חשבתי שעוד אספיק בחופש הגדול....אבל גם הוא חלף.




        מספר פעמים ניגשתי לערימת הבדים וניסיתי להרכיב בדמיוני תיק חדש......אבל......




        כן, קוראים לה המוזה ומיחסים לה משקל רב.




        מספרים עליה שלפעמים היא מבקרת, לעיתים נעדרת...פתאום היא חוזרת ושוב נעלמת!




        מה עוד לא כתבו עליה - על המוזה!




        באחד מימי "חג הסוכות", בעודי סופרת את הימים שנותרו לי מתוך הבנה שהחופש




        הבא, יקח זמן עד שיבקר בסביבה ועלי למהר, אחרת לא יקרה דבר.




        שוב טיול לחדר העבודה שלי, שוב הוצאה של הבדים, חיפוש, נסיון לחבר בינהם (אוף




        כמה שאני שמרנית). אולי הפעם אתפרע בצבעים? יצליח לי? למה זה יתאים?




        החלפת תיקים תדיר,  אצל אשה הם מבצע לא פשוט, הרי אנחנו סוחבות את כל הבית




        על כתפינו. לא פעם קראתי כתבות בנושא זה, לא מעט נכתב על מה אשה מחזיקה שם




        בתיק (כן ברור שגם את המפתחות/הארנק/הפלפון וכו' של האיש..).




        נלחמתי בעצמי , זהו, הזמן קצר והמלאכה מרובה, אני חייבת לתפור תיק חדש לאוסף




        הקיים...שחלקו צולם ברשומה ההיא....




        הוצאתי בדים והתחלתי להעיז (כן אני יודעת הכל יחסי, התיקים הצבעוניים עם שלל




        בדים, דוגמאות, צורות וסוגים שאני רואה סביבי - יעידו על כך).




        והרי התוצאה להפעם -




        הבסיס הוא בד שחור - רואים? ממנו גזרתי מלבן ברוחב 45 ס"מ על כ-80 ס"מ אורכו.




        עליו תפרתי כיס שמבנהו מלבן שכיווצתי בחלקו העליון, עפ"י הדרכה שניתנה לאחרונה




        ברשת והקרדיט ל"פיה לולית" שהיתה כה נדבנית. אבל אני כדרכי.....הלכתי לכיוון שלי.




        הכנתי את הכיס מראש, קיפלתי את החלק העליון (השחור) ומיקמתי עליו את הכיס




        המכווץ. או אז, העברתי מספר תפרים וחילקתי ל-3 כיסים.




        הכיווץ מאבטח את תכולת הכיסים בצורה נפלאה.




        הכנתי 2 רצועות (ידיות) באורך 78 ס"מ (כדאי ומומלץ להתאים לגובה, לבדוק תיק קודם




        שנוח לך איתו).




        וקדימה לתפירה.




        טוב הגזמתי כבר.......ורוד על שחור!!!




        אמשיך להעז?




        בחרתי בד בטנה פרחוני על רקע שחור (למדתי מטעות של תיק אחר שאת בטנתו




        תפרתי בלבן - טעות!!!   לא לתפור בטנה לבנה.....אחרת התיק יבלה רבות במכונה




        הכביסה!).





        תפרתי גם עליו כיסים מהבד השחור בתפרי זיג-זג לבנים ו......נשמתי עמוק וחיברתי.




        והפעם אבטחה נוספת - כפתור ענק וסגירה (טוב פעם אחת כבר נפל לי ארנק באוטובוס




        החשוך ואחרי מספר לילות ללא שינה הוחזר ע"י נהג ישר שקיבל את מלוא המחמאות




        לתיקו האישי באגד).




        לא עוד! הפעם יהיה לי תיק קצת יותר בטוח! (נקוה).




        תם ונשלם?




        מה הוא לא נראה ערום במקצת?




        אין בעיה! קדימה לצמר ולמסרגה.  סרגתי וסרגתי. התאמתי, הוספתי, תפרתי ועיטרתי.




        וזו התוצאה הסופית.








        ועכשיו יש לי כבר תיק גם בצבעי ורוד/שחור!





        ומה  עם עוד צבעים? שיתאים גם לבגדים האחרים?
        תזכירו לי מתי החופשה הבאה!!!

        טופו פוסט היכרות כדי שלא תפסידו.

                                                                                   אנחנו צרכני טופו ואפילו נהנים ממנו.    אז לאלה שלא ניסו, חוששים מ...