העץ סדק את האבן
כמו השנים
שסדקו את פנינו
לעיתים את ליבנו.
נכנעים לכל!
כי מי יכול?
מי יכול לו לטבע?
המפתיע! הבועט!
הסוער! המשתלט?
השנים חולפות
הוא משאיר בנו עקבות,
תזכורות יומיומיות.
מבט קל במראה
והוכחה אמיתית
למציאות המשתנה.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
התמודדות!
שוב הוא הגיע כמו בכל שנה, היום הנוראי הזה, יום הכיפורים, עם הזיכרונות שלא עוזבים . שוב זולגות הדמעות בחדר צדדי, בסתר, רק עם עצמי. שוב פורצות...
אכן המציאות משתנה ולא בהכרח לטובה...
השבמחק