זה התחיל משתי חולצות ורודות ועזובות,
מגולגלות בשקית ומחכות לגואל.
שמעתי אותן קוראות ואומרות
"נו...מה יהיה????"
"עד מתי?"
עניתי להן...
"כן יודעת, אבל מילא לגזור לשרוך ארוך"
"מילא לגייס סבלנות אין קץ"
"אבל מה יהיה כשיגיע זמן הסריגה?"
"כשתכאבנה הידיים מן המאמץ"?
"לא סתם נותרתן בפינה, ממש היתה לי סיבה".
המשא ומתן המשיך והמשיך
ממש כמו יפה בן דוד ואביגדור ליברמן.
עוד דחיה ועוד דחיה
והסתיים בכניעה.
והרי התוצאה........
הנה תמה המלאכה. הסלסלה מוכנה.
היא נארזה בצלופן מרשרש
ונמסרה באהבה לחברה.
יפה :-) כל הכבוד!
השבמחקאסנת זה נפלא ! גם הכתיבה , גם הסריגה. מקסים!
השבמחק