אסנת / אָסְנַת
אשת יוסף שניתנה לו על ידי המלך פרעה
אהבתי את שמי ולא
חלמתי על שם חלופי.
אהבתי שהוא שם
תנכ"י, שהוא שולב עם שם סבתי,
אהבתי שהוא היה להורי כל כך משמעותי.
הכי אהבתי שהוא לא
היה שגור בסביבתי.
בכל מקום הייתי אסנת
יחידה.
כך גם בבגדי, אהבתי להיות שונה
ללבוש את הבגדים שסבתא תפרה לי באותם ימים
והם היו בתכלית – שונים
ומיוחדים.
אמא היתה מורה.
את
שמי ושם אחותי מהתנ"ך נתנה.
תמיד נהגה לצטט את
הפסוק ממנו בחרה.
בילדותי, היו בני
עולים בכתתי
בניגוד לימנו אנו,
נהגו לבחור עבורם, שם עברי/ישראלי
לרב זה לא צלח. ילד
שגדל עם שם מלידה
לא בקלות יכול להסתגל לשינוי שנקבע .
בניגוד לסין – שם מקובל כשלומדים שפה זרה,
לא נושאים את השם הסיני,
אלא מסגלים שם התואם את השפה והתרבות
ובוחרים בשם מקביל.
מעולם לא חלמתי על שם
אחר.
שמחתי במה שנבחר
עבורי.
בצבא פגשתי אסנת אחרת - לראשונה.
צוותנו לאותו חדר
ביחידה.
יכולה גם היום, אחרי
שנים רבות, לשמוע את קול המדריכה
מקישה על הדלת,
"אסנתיות לקום" היא מכריזה.
זה היה המפגש היחידי במסגרות חיי בו היינו שתיים, לתקופה קצרה
ושוב שבתי להיות אסנת
יחידה (ומרוצה).
הקושי שנתקלתי בו .....בניו יורק הרחוקה, במקום העבודה
כשפגשתי קושי בהגיית
שמי בשפה זרה.
הוא קיבל צורות
מצורות שונות ותמיד עורר מחלוקת ותהייה.
למרות הכל.... צר לי..
לא חלמתי על שם אחר ולא בחרתי מעולם שם חלופי.
תמיד שמחתי בחלקי.
יש לך שם ייחוודי גם לדעתי. אני מאוד אוהב אותו. יש בי קצת הימנעות מצורות החיבה כגון: אוסי, נתי ודומיהן. רק אסנת. בלי ו"ו.
השבמחקיופי שאהבת ואת אוהבת את השם שלך :-) כמו שכתבתי בבלוג שלי אני לא לגמרי שלם עם שמי. ובניגוד אלייך רוב חיי הייתי עם עוד מוטי במסגרות שונות... המשותף הוא כמובן שבארה"ב הייתה לאמריקאים בעיה עם השם שלי. כמו עם כל שם שאינו נפוץ שם
השבמחק