31/05/2011 בול
את האהבה שלי לגינה ולמגע עם האדמה רכשתי הן בשיעורי החקלאות בביה"ס היסודי,
והן בגינתה של סבתא בפרדס חנה, שהיתה משופעת בעצים ופרחי דליה בשרניים שהגיעו לגודל עצום
(ואולי כי אני הייתי קטנה).
בביה"ס ברחובות היתה פינה מגודרת שהיתה גן עדן עלי אדמות.
גידלנו שם יבולים וחזרנו הביתה עם לקט מריח טריות ואדמה.
זוכרת את הפינה לפרטים וגם את המורה דוב עם כובע החאקי לראשו.
גם את שתילי התותים בגינה הקטנה שלנו שאבא ז"ל גידל, את קליפות הביצים שאספנו
כדי לכסות את התותים מעין הצפורים המכרסמות
(ואולי היה זה תרגיל להאכיל אותי כ"מורדת אכילה ידועה באותם הימים").
את שיח הליפה עם הפרח הצהוב (לרחצה),האפונה הריחנית הצבעונית,
פרחי הסיגליות העדינים
והחמניה שהגיעה עד למרפסת הדירה בקומה הראשונה המוגבהת.
לימים בדירת הסטודנטים הראשונה בחיפה – גידלתי ירקות לכל צורכי הסלט.
ועכשיו ממרומי הדירה הגבוהה המשירה אל הנוף החיפאי, אין לי ברירה אלא להסתפק באדניות
לאורכה של מרפסת.
יכולה לקרוא לפינה זו "תחנת המחקר החקלאי".
מה אני לא מנסה שם?
תוך מלחמה כמעט אבודה של היונים הזועמות שנלחמות ומטילות ביצים מבלי להתבייש
ומנסות להגדיל את האוכלוסייה המטרידה להפליא.
אז אתחיל בפלפל המגיע חתוך קטן אל קערת הסלט מדי ערב 
ומשאיר אחריו זר של גרעינים שיהפכו לזרעים 
לא חבל? הרי הוכתרתי כמומחית למיחזור...האם יש יותר מיחזור מן הטבע ומעגלי החיים שלו?
ומשם אחרי תהליך יבוש..נטמן באדנית הביתית ו....טדדם...ראו איזה פלא?
נביטה ראשונה של העלים הקטנים 
ודילול לעציצים קטנים כדי שיהיה להם אויר לנשימה
והעברתם שוב לאדנית אחרת
והפלא בהתגלמותו
איזה אושר לפתוח את התריס למול הנוף המשגע של הכרמל,
לחוש ברוח הקרה ולבדוק לאיזה ממדים הגיעו הפלפלים שלי הבוקר.
שמישהו יקום ויאמר לי שזו לא יצירה אמנותית!
כן אני מאוהבת בטבע, בירוק, בעלים. את האהבה הזו ניתן לראות בהתמודדות הכנת עלים מפימו
בצורות שונות ומגוונות.
זאת הייתי מגדירה כ"השפעת הטבע על היצירה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה