כך החל הבוקר הזה. בדיוק כך.
מה הוא מבשר?
התחיל קר, קר מאד (נו טוב הכל יחסי...)
זכיתי בחברה אוהבת הארץ ולתור בה על בסיס קבוע.
יצאנו לטיול קצר, קל"ב.
לנשום אויר הרים, לראות נופים.
כרמל, מטפסים בהר, בדרך עפר ואבנים.
מביטה לצדדים, מתפללת לא לפגוש חזירים...
שמחה לראות נרקיסים מציצים בינות העצים.
יערות עבותים של עצי אורן וחרובים
מולינו מזדקר הבנין המוכר - אוניברסיטת חיפה
ששולחת אותי לזכרונות מימים של למידה.
מראה מרהיב של הגשרים התלויים.
לא, אנחנו לא בשוויץ ולא במרומי האלפים.
אנחנו כאן......10 דקות מהבית.
ספסל בודד אל מול ההר הירוק שמנגד.
מביטה רחוק ומתרגשת.
מביטה קרוב ומתאכזבת.
שוב פסולת בקבוקים ריקים, שקיות חטיפים.
עצוב לי...
ישראלים, מה קורה לכם?
לא למדתם לקחת שקית אשפה ולהשליכה לפח הקרוב
בכל פינה בסביבה?
מי אמור לנקות אחריכם?
חשבתם על מטיילים שיגיעו למקום כמוכם?
עצוב לי.
עצב מהול בכעס ואכזבה!
אתם אלה שטסים לשוויץ ומספרים כמה נקי שם.
במי זה תלוי?
היכן חלקכם בשמירה על נוף ארצנו???
השמש מחממת אחרי בוקר קר ואפרפר.
מטיילים צצים מכל עבר.
מחמם את הלב.
צועדים לאיטם על פני הגשר התלוי
לעבר ההר שממול.
עם נוף כזה!
יום כזה!
מזג אויר שכזה!
זה ממש ממש - חו"ל.
יופי של תמונות ונופים. חבל על הלכלוך...
השבמחק