איזו כותרת מוזרה? למה בחרתי דוקא להתחיל מהן? אהה שאלה גדולה!!!
ממש לפני יומיים חזרתי מטיול בפולין.
היה מעניין, מרגש, מפתיע, טעים ומעשיר, כמו כל טיול.
כן, תופתעו...אבל מרבית הזמן ירד לנו גשם. להזכירכם - חום יולי אוגוסט (אפילו שלמה ארצי כתב על זה).
באחד הימים כשאנו תרים אחר מסעדת דרכים, אחרי שעות רבות של נסיעה ארוכה, חילצנו עצמנו מהאוטו (כן זה היה אוטו גדול ולא מכונית) שלפנו המטריות ורצנו פנימה כדי להתחמם עם מרק מקומי.
ומי קיבל את פנינו? ניחשתם?
הנה.....
הירוק הזה בשילוב התרנגולות הצבעוניות חיבר אותי לטבע ושוב לילדות, איך לא?
כשהייתי ילדה אבי גידל בחצר הבית מספר תרנגולות כתחביב.
זוכרת את המגע החם של הביצים הטריות ואיסופן לבישול ביצת ארוחת הערב. (את הקליפות שמרנו לכיסוי התותים מפני צפורים חמדניות של המתוק המתוק הזה).
כמובן שצילמתי את חבורת הקרקרניות מכל הכיוונים ולא אלאה אתכם בפרטים.
אם יש לי סימפטיה לתרנגולות הרי לא יתכן שמעולם לא נגעתי בהן ביצירה...
חיפוש מהיר באלבום הפרטי מצא לי את......
תרנגולת הלבד איתה שימחתי נסיכה קטנה שהצהירה שהיא אוהבת חיות...
וכמובן את האפרוחים המתוקים מהלבד.....
וכרטיס עם אפרוחון מתוקון..
וכמובן את התותים שמתקשרים אצלי תמיד לקליפות הביצים (איך עבדו עלי לאכול ביצים...YYY רק כדי
לשמור על התותים.
כן הייתי אכלנית גרועה, ואצל אב ניצול שואה זה לא פשוט העניין הזה).
למרות שהתותים הללו אינם אכילים, כיוון שנתפרו ונרקמו מבד פליס..(רואים בתמונה?), יש לציין שהן
"נאכלו"בצורה מפתיעה והיה להם ביקוש (לקישוט ועיטור שולחנות) רב ביותר.
כשהתחלתי עם התות הראשון לא ידעתי שהדרך ארוכה.
אוי...מה קרה עכשיו עם התותים? הרי סיפרתי על התרנגולות הפולניות....כן, כמובן, הן כבר נעלבו ונכנסו מתחת לעץ ונעלמו.
זוהי רק תחילתה של החוויה הפולנית שעברתי בשבועיים האחרונים
ממש לפני יומיים חזרתי מטיול בפולין.
היה מעניין, מרגש, מפתיע, טעים ומעשיר, כמו כל טיול.
כן, תופתעו...אבל מרבית הזמן ירד לנו גשם. להזכירכם - חום יולי אוגוסט (אפילו שלמה ארצי כתב על זה).
באחד הימים כשאנו תרים אחר מסעדת דרכים, אחרי שעות רבות של נסיעה ארוכה, חילצנו עצמנו מהאוטו (כן זה היה אוטו גדול ולא מכונית) שלפנו המטריות ורצנו פנימה כדי להתחמם עם מרק מקומי.
ומי קיבל את פנינו? ניחשתם?
הנה.....
הירוק הזה בשילוב התרנגולות הצבעוניות חיבר אותי לטבע ושוב לילדות, איך לא?
כשהייתי ילדה אבי גידל בחצר הבית מספר תרנגולות כתחביב.
זוכרת את המגע החם של הביצים הטריות ואיסופן לבישול ביצת ארוחת הערב. (את הקליפות שמרנו לכיסוי התותים מפני צפורים חמדניות של המתוק המתוק הזה).
כמובן שצילמתי את חבורת הקרקרניות מכל הכיוונים ולא אלאה אתכם בפרטים.
אם יש לי סימפטיה לתרנגולות הרי לא יתכן שמעולם לא נגעתי בהן ביצירה...
חיפוש מהיר באלבום הפרטי מצא לי את......
תרנגולת הלבד איתה שימחתי נסיכה קטנה שהצהירה שהיא אוהבת חיות...
וכמובן את האפרוחים המתוקים מהלבד.....
וכרטיס עם אפרוחון מתוקון..
וכמובן את התותים שמתקשרים אצלי תמיד לקליפות הביצים (איך עבדו עלי לאכול ביצים...YYY רק כדי
לשמור על התותים.
כן הייתי אכלנית גרועה, ואצל אב ניצול שואה זה לא פשוט העניין הזה).
למרות שהתותים הללו אינם אכילים, כיוון שנתפרו ונרקמו מבד פליס..(רואים בתמונה?), יש לציין שהן
"נאכלו"בצורה מפתיעה והיה להם ביקוש (לקישוט ועיטור שולחנות) רב ביותר.
כשהתחלתי עם התות הראשון לא ידעתי שהדרך ארוכה.
אוי...מה קרה עכשיו עם התותים? הרי סיפרתי על התרנגולות הפולניות....כן, כמובן, הן כבר נעלבו ונכנסו מתחת לעץ ונעלמו.
זוהי רק תחילתה של החוויה הפולנית שעברתי בשבועיים האחרונים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה