מסע בעקבות התמר!!!

10/11/2010 16:36:22

 מחקר שפורסם לאחרונה שבה את ליבי. הלכתי בעקבות התמר...והמצלמה איתי.

רוצים לדעת יותר? בואו הצטרפו אלי ל"מסע בעקבות התמר"...

הידעתם?  אכילת תמרים אינה  גורמת לעליה ברמות הסוכר בדם!

הטכניון,‏ יום שלישי, 8 בספטמבר 2009

כך עולה ממחקר שערכו חוקרי הטכניון והמרכז הרפואי רמב"ם. התמר מצטרף
לרשימת הפירות המגנים מפני טרשת העורקים.

תמרים. מתוך ויקיפדיה

אכילת תמרים בכמות של מאה גרם ביום, לא גורמת לעלייה ברמות הסוכר
בדם ועשויה לשפר את איכותו של הכולסטרול בדם. כך מצאו חוקרי הטכניון
והמרכז הרפואי רמב"ם במחקר שעשו והעומד להתפרסם בכתב העת JAFC.

פרופסור מיכאל אבירם מהפקולטה לרפואה על שם רפפורט בטכניון ומהמרכז הרפואי רמב"ם, חוקר שנים רבות את ערכם הבריאותי של הפירות והירקות. לאור העובדה שלא רק רמתו, אלא גם איכותו של הכולסטרול בדם – קובעים את מידת הסיכון למחלות לב וכלי דם (התקף לב, שבץ מוחין), נעשה מאמץ מחקרי לאיתור פירות וירקות המכילים נוגדי חמצון פעילים במיוחד, העשויים לשפר את איכותו של הכולסטרול בדם, על ידי עיכוב חמצונו.
"לחמצון הכולסטרול יש חשיבות מרכזית בשקיעתו בדופן העורק וגרימה אפשרית לחסימת אספקת הדם ללב ולמוח, תופעה הגורמת להתקף לב או לשבץ מוחי", מסביר פרופסור אבירם. בפירסומיו המדעיים הוא היה הראשון להראות כי הפירות היעילים ביותר הם הרימון, היין האדום (הגפן) ושמן הזית, זאת – לאחר שחקר את השפעתם של עשרות פירות וירקות על עיכוב בהתפתחות מחלות לב וכלי דם.

"עתה הגיע תורו של התמר להיחקר", אומר פרופסור אבירם. "התעורר החשש כי מאחר שמדובר ב'פצצת סוכרים', תזונה עשירת תמרים עלולה להביא לעליה ברמות הסוכר בדם. במחקר שנערך על נבדקים בריאים, נמצא כי אכילת מאה גרם תמרים ליום במשך כחודש, לא גרמה לעלייה ברמות הסוכר בדם. לא זו בלבד, אלא שרמות השומנים (טריגליצרידים) בדם ירדו באופן משמעותי, כמו גם מידת החמצון של השומנים בדם".במחקר זה נחקרו זני החאלאווי והמדג'ול ונמצא כי זן החאלאווי הוא בעל תכונות בריאותיות עדיפות במעט על אלו של המדג'ול. בכך מצטרף התמר לרשימת הפירות המגנים מפני טרשת העורקים.

תמונה שצילמתי בדרך לאילת. עצירה ליד צאלים.

 

 במציאות עוצר נשימה ! עץ יפיפה !

 

 

 

 

בישראל גדלים כמה סוגים של דקליים, רובם מתורבתים, אך קיימים מקומות בהם הם גדלים בר.
יבול פרי התמר נמדד ב-2 מליון טון בשנה - יבול עולמי, והוא משווק בעיקר בארצות המוצא לאוכלוסיות המקומיות. 
ברפואה העממית: התמר מקובל מאוד - כתרופה לטיפול באין-אונות, באנמיה, במחלות קיבה, בבולמוס אכילה, במחלות מין, במחלות לב ובפצעים.
 אופן השימוש: אכילת הפירות מגבירה את  כוח הגברא, מומלצת לחולי אנמיה, לתורמים דם, לסובלים ממחלות בדרכי העיכול, לחולי לב, ולאלה הנתקפים בבולמוס אכילה וברעבון תמידי.
לפצעים עפ"י הרפואה העממית: קולים את גרעיני הפרי עד שישחימו, כותשים אותם לאבקה ומפזרים אותה על פצעים מוגלתיים או פתוחים. אבקה זו יעילה גם לעצור דימום מהאף. (עפ"י הרמב"ם).

עפ"י המקורות - התמר היה מזונם העיקרי של אבותינו בימי נדודיהם במדבר.

בימי קדם סיפק התמר כמעט את כל צרכיו של האדם: העץ נתן צל, הכפות והסיבים שימשו לבינוי, להכנת מחצלאות, סלים, מלכודות ומזרנים. פרי התמר שימשלמאכל, ובאיזורים מדבריים ממש הציל את האדם מרעב

הוא נמנה עם שבעת המינים שנשתבחה בהם הארץ, תחת הכינוי "דבש", ועם ארבעת המינים עליהם ברכו בחג הסוכות: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל" (ויקרא כ"ג, מ').

 

מדברי חז"ל אנו למדים, כי הרבו להשתמש בתמר כתרופה למחלות שונות: תמרי משתנן משבען, משלשלין מאשרן ולא מפנקן" (בבלי, גיטין ע', עח'א). ופירושו: התמרים מחממים, משביעים, משלשלים, מחזקים את הגוף ולא מפנקים אותו. "תמרים-שחרית וערבית יפותי במנחה-רעות; בצהרים-אין כמותן. ומבטלות שלשה דברים: מחשבה רעה, וחולי מיעיים ותחתוניות" (טחורים) (בבלי, כתובות י', ע"ב).

 

עפ"י האיסלם , יצר אלוהים את התמר מהעפר שנשאר לו לאחר בריאת האדם.

 

סילן -

סילאן הוא סירופ המופק מתמרים. הידוע גם בשמות: "דבש תמרים".

הסילאן, מופק ממיצוי פרי התמר, הוא אינו ריבה כמו שנוטים לחשוב וגם אינו דבש. אלא סירופ תמרים מרוכז, שמופק על ידי בישול התמרים וסחיטתם. מרקמו נוזלי, דומה לזה של דבש, אולם טעמו עדין ומתון יותר, ולכן הוא מתאים למגוון רחב יותר של מאכלים.



הסילאן מכיל את אותם הערכים התזונתיים שיש בתמרים: סידן, ברזל, ויטמינים A>B>C
הוא עשיר בסיבים תזונתיים, אשר מקנים תחושת שובע, וטוענים כי הוא מצויין לדיאטה.
בשוק ניתן למצוא סילן ללא תוספת סוכר, או בתוספת סוכר .
 הוא נחשב טוב  לעיכול, מפחית את רמות הסוכר והכולסטרול בדם ועשיר במגנזיום
ומסייע למניעת אלרגיות, בריחת סידן ומחלות לב.

ארץ מוצאו של הסילאן היא עיראק, שם נהגו היהודים להכין מהסילאן חרוסת לפסח.
בשווקים ניתן למצוא שני סוגי סילאן: הראשון טבעי (ויקר יותר), והשני אינו טבעי ומכיל תוספות סוכר וחומרים נוספים.
לאחרונה נתגלה שהסילאן הוא מקור מצוין לליזין (חומצת אמינו).


לתמונות -
תמרים בערבה.


אלה הדקלים שקיבלו את פנינו בכניסה לאילת.(צילמתי מתוך המכונית..רואים לא?)

 

 

ואלה קישטו את בריכת המלון שלנו..

 

 

ובשעה מאוחרת יותר..התמונה משתנה.....

 

 

 

לא הסתפקתי ולאחרונה יצאתי מצויידת במצלמה לטיול בקרבת הבית,

ישובי חוף הכרמל. אחרי התמרים בערבה וצילומי העץ היפיפה הזה..חיפוש צפוני העלה עצים לא מעטים מזנים שונים מעוטרים בפרי (לא הוא לא היה בשל..)

 

מה אתם אומרים על היופי הזה? אני מאוהבת במראה! אז עשיתי BOOK (בשפת הדוגמניות)! 

 

 

 

 

 

 

 

 

זני התמר

         מג'הול – תמר אדמדם, גדול ובשרני ממוצא צפון אפריקאי. מתאים למילוי, במיוחד של בשר.

• אמרי – תמר גדול, יציב ויבש, טוב לבישול ולאפייה. אפשר למלא אותו באגוזי מלך או במרציפן, עם או בלי קוקוס. משמש גם להכנת מעמול.
• דקל נור – התמר הנפוץ ביותר בעולם. מקורו בטוניס, מתוק מאוד ובעל טעם מעודן. אפשר לאכול אותו כמות שהוא, או להשתמש בו לאפייה ולבישול.
• זהידי – התמר הנפוץ בעיראק, מתוק מאוד ורך. טוב לאכילה כמות שהוא.
• חדראווי – רך, קטן ובשרני, נראה כמצופה באבקת סוכר. מקורו בעיראק.
• חלווי – דומה לחדראווי בטעם ובמרקם, אך יש לו מבנה מאורך ובהיר יותר.
• ברהי – צהוב, עגלגל וקשה. אפשר לאכול אותו כמות שהוא אם תופסים אותו בדיוק בזמן הנכון, או לתת לו להבשיל לפרי רך, חום בהיר ומתוק מאוד. אפשר גם להקפיא לזירוז התהליך. בקרב כמה עדות הברהי הוא התמר המסורתי לראש-השנה.
• חיאני – "תמר הירדן". לח וגדול, בעל צבע שחור מבריק וטעם מתקתק. יש האוהבים לאכול אותו קפוא. מצויין בסלטים מילוי תערובת לבנה, דבש טבעי.(עפ"י פיליס גלזר).

 התמר הצהוב המצוי כעת בשווקים - הזן הברהי.טעמתם? כדאי לנסות!
רבות נכתב על הפרי הטעים הזה. רבים שנמנעו ממנו בשל ריבוי הסוכר, יכולים לנשום לרווחה מאז המחקר האחרון ולהנות מן המתוק הזה.
איכלו לבריאות!
 אותי הידיעות והמחקרים החדשים שימחו - אפשר לאכול מן המתוק המתוק הזה
כ-100 גרם ביום - ולהנות!
בתיאבון חברים - שימרו על בריאותכם!!!