שנתיים וחצי משחקי חתול ועכבר.
אני בורחת ממך. מסתגרת מאחורי דלת
מנווטת את חיי בדרך אחרת.
מחוברת לזום ברמה יומיומית
נהנית, צוברת ידע חדש ולומדת.
מברכת את הפרישה שמאפשרת לי את זכות הבחירה.
מדמיינת מה היה קורה, אם הייתי מחוייבת למקום העבודה.
נמנעת ממפגשי משפחה שזו הגזירה הכי קשה.
חברות עברו להפעיל אצבעות ולהקליד הודעות
כולן מפוחדות, לא נפגשות.
התקשורת מדברת על הגיל השלישי
על מחלות רקע והדבקות שבכל פינה אורבות!
חלפו ימים, שבועות, חודשים ושנים
שנראים כמו נצח נצחים.
שמרתי, נמנעתי, הסתגרתי, התרחקתי
והיא רדפה אחרי, כמו ערפד המסתער על קורבנותיו.
ואז החל המסלול המסחרר.
כאב גרון, כאב ראש, חולשה, חידלון, עילפון.
שיעול טורדני, חנק, חום ועוד חולשה וחוסר אונים.
הקורונה כבר כאן, לפתה אותי בזרועותיה וליבה האטום.
משרד הבריאות נכנס לתמונה
מונית נשלחה עם מעטפה חתומה.
בתוכה 8 כדורים ליום, למשך 5 ימים.
הימים חולפים, מנסה לחזור לשגרת החיים.
הגוף משתף איתה פעולה עם הקורונה האכזרית הנוראה.
הוא בוגד בי ולא מאפשר.
אבל אני החלטתי - לא אוותר!
יא מהממת כותבת אליפות. הקורנה מתעתעת אחרי 5 ימים לא להתייחס לאנטיגן ואחרי 7 ימים את בוודאי לא מדבקת. השרידים נשארים קצת יו.ר להזכיר לך מה זה קורונה.
השבמחקתודה. זר לא יבין זאת.
מחקהחלמה מהירה! טוב שקיבלת את התרופה
השבמחק