השמועות כבר רצות
אנחנו צמודים לחדשות.
העיניים שוב דומעות
הדאגות צפות ועולות.
ימים קשים עוברים על המדינה כולה
תקופה שלא ידענו כמותה.
אנו, דור שני לשואה
שמענו הרבה סיפורים קשים
שבמח האנושי אינם נתפסים.
הנה הם כאן שוב
בנו מכים.
הלב מתקשה להכיל,
יום אחר יום נפתח ב....
"הותר לפירסום".😢
נפרדים מעוד חייל גיבור
שחייו נגדעו באיבם.
עוד חטוף שעונה בגיהנום החמאס
משפחה שנלחמה להשיבו,
כולה ציפיה לחבקו בשובו.
עוד ידיעה מצמררת על סופו.😪
עצב לאומי! אבל כללי!
מאחדים את כולנו.
כן, זה האיחוד היחידי.
המחנות ברורים,
המאבקים קשים.
איך אנו בפני העולם הגדול נראים?
הפגנות, תופים וחצוצרות,
רחובות חסומים שעות רבות,
כן, יש גם כאלה שכועסים.
אנחנו ממשיכים להיות חצויים.
עצב לאומי! אבל כללי!
היחידים המאחדים את כולנו.
לאיזה מצב נקלענו?
מתי יסתיים הסיוט???
נשוב לשגרה ונשקם את חיינו.
כאן בארץ היחידה
פיסת האדמה הקטנה -
שהיא ביתנו.
המצב הזה פשוט נורא ולא רואים את הסוף
השבמחק:-( עצוב מאוד.
השבמחקכתבת יפה את כל תחושות העצב והדאגה על כל מה שעובר עלינו במשך שנה נקווה שיגיעו במהרה ימים טובים ונחזור לשיגרה
השבמחק