מאת: גלשי
את המסרגות הראשונות אחזתי בידי בגיל צעיר מאד.
אמא שלי שידה היה בכל...היתה מודל החיקוי שלי.
היא ציירה (ציירת בכל רמ"ח אבריה), רקמה, תפרה וסרגה.
היתה בה סקרנות לאמנות ויצירה שעברה אלי וזורמת בעורקיי.
סוודר ראשון שלם, סרגתי בגיל 9 כשהיא היתה מנחה אותי בהוראות. למרות שחלפו עשרות שנים מאז...זוכרת
אותו בצבעו הכתום עז.
אוי מירי104 חברתי היקרה, איך העזתי שלא לשמור לך מהכתום הכתום הזה שאת כל כך אוהבת?
לאורך כל חיי סרגתי. בעיקר בתקופה שכל החברות סביבי ילדו את תינוקם הראשון...
לרותי חברת ילדות אהובה שמלוה אותי כל חיי, הכנתי קופסה מיד כשגילתה לי את הסוד על הריונה ובמשך כל
חודשי ההמתנה להולדת הפלא......(הוא אכן פלא עד היום....לו רק ידעתם והיא היתה מרשה לי לספר הצנועה
הזו..... את מרשה? רק תגידי!!!) סרגתי לו שמיכה, סוודר, אפודה, נעליים ומה לא?) זו היתה התרגשות לשמה!!
אחרי שכרעתי ברך וביקשתי יפה....
הילד התינוק הזה....שגדל בנתיים הוא ד"ר רני פולק הרופא/שף שכל ידיעה עליו ברחבי הגוגל מרגשת אותי. שיטוט בחנות
סטימצקי עם ספרו המצליח ביותר ותורגם כבר לשפות נוספות - מחממת את ליבי - ...זה התינוק היפיפה שהתרגשתי עם
לידתו...כאילו היה ילדי שלי.
גאה בך! אתה כל כך מיוחד ומוכשר! תמיד היית! אין שני לך!
ולך חברה אהובה שמלווה אותי מאז גיל 14 ודרכינו תמיד צמודות ואוהבות - שולחת לך חיבוק של זכרונות רחוקים וימים אחרים.
לא צילמתי באותה תקופה...מי צילם?
מאוחר יותר החלטתי להכין לעצמי אלבום תמונות אינטרנטי ולשמור את כל יצירותי שבד"כ מגיעות לבתים
אחרים...כי אני כל כך אוהבת לתת מתנות ולשמח משפחה וחברות.
רוצים לראות?
אפודת דובי.
שבת בבוקר, נכון אתם רוצים להמשיך לישון?
מספיק לכם?
יש עוד!!!....אבל מה אתם אשמים, שאני כדרכי משכימת קום? גם היום שלא נדרשת לרוץ למקום העבודה
שלי.....ויש יום מנוחה! "וישבות ה' מכל מלאכתו אשר עשה?".
זו היתה פינת אהבתי לתינוקות.
פעם לפני שנים.....אמרו לי "רק סבתות סורגות"! הייתי עוד ילדה!
עכשיו כבר יש לי "רישיון סריגה" (קריצה).
שבת שלום חברים!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה