אמא שלי.
שלושה חדשים חלפו מאז עזבת אותנו לתמיד.
נשמת את נשימותיך האחרונות
עטופה באהבה וחיבוק המשפחה.
סרבנו להאמין, להשלים.
את הבנת הכל. ידעת!
לא הבנו איך. ישובים סביבך
ואת בעיניים עצובות...
שאלת אם באנו להיפרד כי בא סופך.
אחזנו בידך על מנת לא להפסיד רגע
מלחוש את חום גופך.
דיברת ללא הרף
בצלילות מדהימה.
תארת את כל השלבים
במסע ותהליך הפרידה.
ביקשת עוד קצת
כי נותר לך עוד כל כך הרבה לעשות.
רצית עוד ועוד..
רצית להמשיך לצייר, לקרוא
למצוא עוד מתכון מעניין ולנסותו.
רצית להנות מהמשפחה שהיתה גאוותך.
לשמוע צלילי מוסיקה להנאתך.
לחבק נכדים ונינים אהובים.
רצית לסיים עוד ציורים בעבודה
לנסות טכניקות חדשות.
הרבה חשיבה, תיכנון והנאה.
לגלוש באינטרנט
לחפש ביוטיוב ולהנות מפלאי הקידמה.
לא השלמת עם איבוד העצמאות המוחלטת.
עם העובדת הזרה,
שהיתה כל כך קרה
ללא מעט חמלה ואהבה.
מילאה תפקידה בקור וריחוק
מחכה למשכורת הבאה.
מחוברת לאוזניות, מדברת בקול רם
ומפריעה לרוגע והשלווה.
פניך אורו כשבאנו לבקרך.
רצית כל כך לדבר
אחרי שאיבדת רבים בסביבתך.
רצית לחלוק ולספר על ספר חדש שאת קוראת.
על כתבה מעניינת ברדיו.
תוכנית מרתקת בטלביזיה.
אהבת את ערוץ הטיולים
הפלגת בדימיונות למסעות שהיו לך עם אבא.
זכרת כל עיר וכל מלון
לתדהמת כולנו.
זכינו לאמא צלולה, אינטליגנטית, צמאה למידע,
חמה, מעניינת, דעתנית ועירנית.
זכינו...זה לא מובן מאליו.
כאבנו את כאבך כשסבלת והחרשת.
ישובה בכורסא הנוחה
תמיד נקיה, מטופחת, מסורקת ויפה.
היית והינך לכולנו השראה.
אמא אהובה,
את כל כך חסרה!!!.
אפשר לספר על ילדותך
על הימים כגננת ומורה.
אמא צעירה וקופצנית
שלא מוותרת על למידה ועוד תוכנית.
אחרי יום עבודה
נסעת שנים לצבור עוד תעודות
בבית הספר הגבוה לציור,
תוכניות לימודים חדשות.
נסעת לאופרות, קונצרטים והצגות.
תערוכות והרצאות.
אשה ללא מנוח.
אוהבת חיים ומנצלת כל רגע.
תפרת ורקמת. ידייך לא נחו.
רעיה מהאגדות, אמא חמה ודואגת.
בשלנית שאין שניה לה.
מעדנים רקחת שם במטבח
תמיד מתכונים חדשים.
מושקעים ומיוחדים.
נותרנו יתומים! נסגר הבית.
אין כתובת לבקר.
תם פרק בחיים של כולנו.
היית ותהיי הפיה מספרי האגדה.
אמא! את כל כך חסרה!!!
זיכרך לא ימוש מאיתנו לעד!
נשמע שזכית לאמא נהדרת
השבמחקיהי זכרה ברוך
חברתי היקרה,
השבמחקזכית לאמא מופלאה ונדירה,אשה מהאגדות, אמנית נהדרת,אצילית ושופעת טוב לב ואהבה.הכאב על אם כזו הוא גדול ומורגש בלב ובגוף. איתך בצערך העצום.
אוסי יקרה,ריבה, ריבה'לה כפי שכינינו אותה, היתה דמות מיוחדת וייחודית בין המכרים והידידים של הורי. הכרתי אותה ואת אליעזר, אביך, בהיותינו שתינו, את ואני, בתחילת הלימודים בתיכון, עת התחילה להווצר הידידות העמוקה בינינו. הביקורים ההדדיים בבתינו הפכו לשגרה. אני זכיתי. זכיתי להכיר בית מיוחד בהתנהלותו, אבא כל כך אוהב, מגונן ומקפיד,שנושא בליבו כאב נורא על אבדן משפחתו בשואה. לצידו אמך, ריבה'לה, אשה מאוד יצירתית, מטופחת, מקפידה על עברית צחה, אמנית שנוסעת ללמוד ציור ומציירת נפלא, צופה בהלכות הבית ומכוונת אותן כך שאליעזר יהיה במוקד תשומת ליבה בכל אשר דרוש לו כדי להקל ייסורי האבדן, הצער והכאב, וגם כדי להנעים את זמנו ולטפח את גאוותו במשפחה שהקים. היו לריבה'לה תבונת הרגש ותבונת העשייה לביתה, וזו גם הופנתה לתחום האמנות וטיפוח הבית. כל שיחה איתה - שנים רבות אחרי שנסתיימו הלימודים בתיכון ונשמר הקשר עמה - היתה שיחה עם אישה מעמיקה לחשוב, מתלהבת מהאמנויות הפלסטיות, מאמנות הבמה ומאמנות המוסיקה. תמיד סיפרה על משהו מעניין ותמיד ידעה לדבר על משהו אישי ולהתעניין בחיבה עמוקה על הקורה אצלנו. תאוות העצמאות השכלית והקיומית היתה כל כך דומיננטית בשיחותיי עמה. ריבה'לה לא ויתרה על קוצו של יוד כאשר שטחה את דבריה בנושא זה או אחר. לא אחת חשבתי שכשעולה הדימוי של "מורה לחיים" - ודאי רבים רבים מתלמידיה נזכרים בה ומעניקים לה את התואר הייחודי הזה. היא אכן היתה אישיות מיוחדת.אופן פרידתה מהחיים, כאשר בנותיה לידה והיא מודעת לכל רגע ונפרדת, היתה המתנה האולטימטיבית שנתנה לכן. צלולה, מודעת, אוהבת ונפרדת מהעולם שבנתה, עולם שבו זכרה לא יישכח מלב אוהביה, מכריה וידידיה.
השבמחק